בּוּדוֺ הוא מסע רוחני

בודו הוא בעיקר מסע רוחני.

נכון שאנחנו לומדים ומתרגלים תנועה ופיזיות, אבל עיקר המאמץ הינו רוחני. מסע רוחני הוא מסע מאוד מאוד קשה, שאף פעם לא נגמר. אני משווה את המסע לאדם שמטפס במדרגות בבניין רב-קומות: אתה מטפס במדרגות ובכל קומה אתה מוצא פודסט. פודסט, בשפת האדריכלים, זה המשטח הישר שבין 2 מהלכי מדרגות. בדרך-כלל בפודסט יש גם פתח יציאה מגרם המדרגות.

מי שמטפס במדרגות הרוחניות של הבודו מגיע לפודסט. בפודסט הוא ניצב בפני פיתוי: להפסיק את הטיפוס ולבחור בדרך הקלה (מעלית למשל, או סתם לצאת מהטיפוס הסיזיפי הזה), או להמשיך לטפס. הטיפוס לא נגמר ותמיד אנו מוצאים פודסט. יש כאלה שנשברים, מתייאשים ויוצאים החוצה. ויש כאלה שנושכים שפתיים ובוחרים להמשיך לטפס.

בכל קומה נגלה בפני המטפס נוף חדש. כל מי שעולה במדרגות רואה נוף חדש לנגד עיניו. ככל שאתה מטפס גבוה יותר, אתה מגלה נוף יפה ורחב יותר. מי שבחר להפסיק את הטיפוס ולצאת מחדר המדרגות ראה נוף מסויים. הוא לא חושב שהוא הפסיד. אבל מי שהמשיך בטיפוס רואה נוף נוסף ויודע מה הפסיד זה שהפסיק את הטיפוס. ככל שאתה מטפס יותר ורואה נופים חדשים ורחבים יותר, אתה מבין שאם תפסיק לטפס אתה תפסיד וכלל שאתה מטפס יותר, כך קל לך יותר להמשיך (הכושר והטכניקה עולים ואתה גם יודע שבסוף כל מהלך יתגלה נוף מרהיב יותר).

בבודו-טאיג'וצו ובבודו בכלל, אין גבול לטיפוס, אבל תמיד יש פודסט. צריך כוח להמשיך, צריך המון המון כוח נפשי כדי לא לצאת בפודסט. זו הלחימה האמיתית! לכן אני אומר שהבודו הוא בעיקר מסע רוחני אינסופי, מסע שיש בו המון נקודות שבירה ו-"נקודות בריחה". הלחימה היא לא להישבר, להמשיך!

וכאן חשוב להזכיר שפירוש ה-"נין" של הנינג'וצו: "התמדה"! Keep going. אין "נינג'וצו" ללא רוח, אין נינג'וצו ללא נינפו!