3. מה זה בודו - 武道 ?

עודכן ב: ספט 9

ראשית, אני רוצה לתת הקדמה קצרה: מי שמבין טוב יפנית ומי שמכיר את תרבות יפן, יודע שהיפנית היא שפה מאוד ציורית ו-"רב ממדית", חלק מזה ניתן היה להבין כבר בפרקים הקודמים, כאשר כתבתי על מבנה הקנג'י. אבל חשוב להבין ש-"רב ממדיות" זו באה לידי ביטוי לא רק במבנה התבניות, הקנג'י, אלא גם במשמעויות העמוקות הנלוות לכל תבנית ומילה. לכן לדעתי החשיבות העצומה בהבנה המדויקת של "כוונת המשורר" ומי שבאמת רוצה להבין את העומק של אמנויות הלחימה היפניות חייב לרדת לעומקן של המילים והמונחים. במקרה של הבודו, אני מרגיש שמוטלת על כתפינו אחריות רבה יותר, אולי בשל המשמעויות הרוחניות, הפילוסופיות והנפשיות העמוקות שנלוות ל-Do, ל-"דרך", לשילובה בגוף ובעבודה הפיזית ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בלחימה, בעימותים והתמודדויות ובהכנסתה לחיי היום-יום שלנו.

רבים יודעים שפירוש המילה בודו היא "פחות או יותר" – "דרך הלוחם", אבל אחרי שהבנו מה הוא ה-דו, איך הוא מתקשר עם לחימה? מה היא אותה "דרך הלוחם" שאליה מתכוון הבודו?

החיפוש באינטרנט אחר המילה "בודו" בעברית מעלה המון אתרים של דוג'ואים/בתי-ספר לאמנויות לחימה המשתמשים במילה זו, אבל לא מצאתי פירוש מספיק עמוק לטעמי. גם בוויקיפדיה לא נמצא הסבר. שם יש רק ערך קטנטן על "גנדאי-בודו", שהן אמנויות הלחימה המודרניות ביפן, ותו לא.

אז עברתי לחפש במרחב האנגלי, אבל גם בו הפרשנויות מבלבלות מידי ורבות מאוד. מסתבר שמאז ימי הרסטורציה של מייג'י וזניחת דרך הלחימה, המונח בודו הפך לשם נרדף לאמנויות הלחימה היפניות וקשה למדי להגיע למקור אמין ועמוק מספיק לטעמי. כך, לאחר המון חיפושים וקריאה, נשארתי עם האתר judoinfo (בו התאהבתי בעת המחקר על הדרגות באמנויות הלחימה היפניות).

על פי טייסן (כן, אותו טייסן מהפרק על ה-דו): "בודו הוא דרכו של הלוחם והוא חובק את כל אומנויות הלחימה היפניות. הבודו בוחן באמצעות התנסות ישירה ומעמיקה את הקשר בין אתיקה, דת ופילוסופיה. הקשר שלו לספורט הוא פיתוח עדכני/חדש מאוד; הכתבים העתיקים עוסקים בעיקרם בסוג מסוים של טיפוח הנפש ובחינת העצמי: מי אני? מה זה אני?"

טייסן קושר את העיסוק באמנות לחימה עם התפתחות רוחנית נוסח הזן והסוטו-זן: "אחד הדברים שהזן מתכוון אליו הוא המאמץ של תרגול מדיטציה, ה- zazen. זה המאמץ להגיע לממלכת המחשבה המלאה המקיפה כל, תודעה שהינה מעבר לכל החלוקות והקטגוריות, מעבר לפרטים. חשיבה מקיפה כל, המתעלה מעל כל ביטוי שניתן להעלות על הדעת בשפה. ניתן להשיג ממד זה באמצעות תרגול של זאזן ושל בושידו" (למונח 'בושידו' אתייחס בפרק נפרד).

במקורות היפנים יש ערבוב גדול בין בודו לבוג'וצו (מונח אותו אפרש בפרק הבא), אך התעמקות במשמעויות המונחים מביאה למסקנה שהבודו כולל את אמנויות הלחימה "המודרניות" (גנדאי-בודו), שהתפתחו לאחר הרסטורציה של מייג'י ו-"עידן השלום" שהביא עימו, ב- 1868.

הבודו כולל אמנויות לחימה יפניות כמו: קנדו, קיודו (קשתוּת יפנית), אייקידו, ג'וּדו. כולן אמנויות מודרניות וכולן "עשו הסבה" – משיטות לחימה "טהורות" לשיטות שמכוונות (גם) לנפש, שכוללות את ה-"דו".

אז מה זה אומר? מה היא "בתכלע'ס" "דרך הבודו" ולמה התכוון בדיוק טייסן? הכוונה היא שבאמצעות האימון, באמצעות התרגול אתה מגיע לאיחוד המושלם של נפש וגוף, בו נשכח הגוף ונשכחות ממך המחשבות. המחשבות מתנדפות ונעלמות ואתה נעשה משוחרר לחלוטין מן הסביבה, האגואיזם חולף ונעלם לו ואתה מבין וחש את ההרמוניה הגדולה של הקוסמוס, בה הכל קשור אחד בשני, סיבה ותוצאה, פעולה ותגובה. זהו המקור של הפילוסופיות והדתות של אסיה. גוף ונפש, פנים וחוץ (זוכרים את המאמר שלי על "אורה ואומוטה" ועל משמעותו העצומה בתרבות היפנית?), אינם מושגים נפרדים, אלא מדובר באחד שלם.

גם האתר (המצויין...) Budo Theory אומר שהמושג אכן חדש מאוד יחסית ושיש שקושרים אותו לגישות הלחימה המודרניות, ה-"גנדאי-בודו", הגדרה שנועדה להבדיל שיטות אלה מהשיטות העתיקות, הנקראות "קוריו-בוג'וצו" (על ה-בוג'וצו ראה, כאמור, פרק נפרד בהמשך), אך לדעתו הבודו התפתח ובימינו הוא כולל את שתי הגישות. לטענתו הבודו היום כולל את החומרים העמוקים, הרב-מימדיים ורחבי היריעה ללימוד של הבוג'וצו "העתיק" ומעל לשכבה זו נוספה "שכבה" נוספת, שהיא הרבה יותר מיישום של עקרונות צבאיים בשדה-הקרב ושמטרתה הסופית היא יצירת אדם מאוזן ומלא. לדבריו לימוד הבודו מרחיב את האופקים הפיזיים והנפשיים של התלמיד וחושף אותו לתחומים/דיסציפלינות נוספות כמו אמנות, מוזיקה, מדע, פילוסופיה ופסיכולוגיה.

ביפנית, do פירושו הדרך. איך הולכים בדרך הזו? איך אתה יכול למצוא את זה? טייסן אומר שלא רק באמצעות לימוד טכניקה, ועוד פחות מכך זה באמצעות הספורט. משמעות האידיאוגרמה bu הינו גם להפסיק את המאבק. בבודו המטרה היא לא רק להתחרות, אלא למצוא שלום ושליטה בעצמי. דברים אלה מקבלים חיזוק גם מדני ווקסמן, המורה שלי, שהנו מורה לסוטו-זן, לג'ודו ולנינג'וצו, שלמד מעל 13 שנה ביפן מהמורים הטובים בתחומם במאה ה-20.

לאחר שהבנתי וירדתי למשמעויות ה-"בו" וה-"דו", קל לי יותר להבין את משמעות הבודו. אבל מכיוון שהמונח "דרך" הוא חמקמק מידי, אני מציע, עבור "בודו", את השימוש בהגדרה המעט יותר מסורבלת, אבל הרבה יותר מדוייקת לדעתי: "התקדמות נפשית ורוחנית על-ידי לימוד ועיסוק באמנות לחימה לשם הגעה להרמוניה הגדולה". מכיוון שכך, אפשר לומר שהבודו יותר "מרוכך" מהבוג'וצו, בו אדון בפרק הבא...

רשימת מקורות:

http://www.zenki.com/index.php?lang=he&page=aboutSotoZensect

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%96%D7%9F_(%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94%D7%99%D7%96%D7%9D) https://judoinfo.com/budozen/ http://budotheory.ca/blog/2016/12/30/budo-today/ בודו מול בוג'וצו: https://kocho-dojo.com/philosophy/


דאי-שיהאן דני ווקסמן, בשיחה בע"פ.

87 צפיות

E-mail: shai.budo@gmail.com Tel: 050-6218325 

© 2016 by Bujinkan Caracal Dojo.