בעקבות שיחה אמש עם חבר ("איזה דרגה אתה" וכו') הצלחתי להבהיר לעצמי מה מפריע לי כל-כך בשאלה ומדוע אני לא רוצה להצהיר על הדרגה:

התחושה שלי והמסר שאני קולט ממורי, היא שבנינג'וצו אין גבול ללימוד. בנינג'וצו, בבוג'ינקאן, אתה תלמיד נצחי. ואז, מה המשמעות של "טופ", של "הדרגה הגבוהה ביותר"? חלק עלולים לפרש זאת כ-"הגעה לסוף הלימוד" (תופעה מוכרת אגב באקדמיה למשל, שם קיימים פרופסורים רבים שכבר מזמן הפסיקו לחקור וללמוד). אז מכיוון שאני סבור ש-"אין סוף ללימוד", לא קיימת גם "דרגה אחרונה" ולכן גם אין משמעות אמיתית לדרגות (כי ככל שתמשיך ללמוד, תמיד תהיה בדרגה נמוכה יותר). אני מבין את זה. רבים מחברי לאימונים מבינים את זה. אבל אני חושש ש-"אנשים מבחוץ", מחוץ למעגל המסויים, מייחסים למספר, לדרגה, ולעצם הלימוד של האמנות שלנו משמעות אחרת מזו שהאצומי והבוג'ינקאן מייחס לה. לכן - מכיוון שאני תלמיד

ומכיוון שאין סיכוי שאפסיק להיות תלמיד (כך אני מקווה), אני לא רוצה להטעות את השואל ולא רוצה להצטייר כ-"יודע הכל".