In the beginning I will present a text in Hebrew and then the text in English.
מאז שהתחלתי להתאמן באמנויות לחימה, בשנת 1989, לא היססתי להתנסות באימונים בשיטות אחרות ועם אנשים זרים/לא מוכרים. בשנים האחרונות וכנראה שבעיקר מאז ביקורי הראשון בהומבו דוג'ו ביפן, ב- 2008, התחלתי יותר ויותר לבקר ולהתאמן בדוג'ואים אחרים בחו"ל, לעיתים רבות לבדי וללא שותפים מהארץ. לצערי רבים אינם נוהגים כך ולכן אני כותב מאמר זה - כדי לעודד את חברי בבוג'ינקאן להיפתח בפני העולם הגדול ובעיקר בפני קהילת אמנויות הלחימה הרחבה בבוג'ינקאן. אמנות הלחימה הינה שפה ככל שפה אחרת. באמצעות התנועה בה האדם מביא לידי ביטוי את מאווייו, את אופיו ואת אישיותו. אחד המורים הנערצים עלי - סנסיי יונה מלניק (דאן 7 בג'ודו) - אמר לי פעם: "הרנדורי בג'ודו הוא בדיוק כמו דו-שיח מילולי. האדם שמולך אומר משהו ואתה צריך לענות לו". כך זה גם בנינג'וצו ובכל אמנות לחימה. דו-שיח ללא מילים. וברגע שאנו מבינים זאת אפשר לראות שיש בידנו כלי תקשורתי שאינו מוגבל במגבלות השפה ומאפשר לנו לתקשר ולהתאמן עם אנשים שונים בעולם ברמת אינטימיות גבוהה. מרגע שהבנתי את זה הוסר בפני מחסום פסיכולוגי גדול - החשש מחוסר היכולת לתקשר בדוג'ואים זרים בעולם!
ובכן, מדוע לצאת מהחממה הנוחה והנעימה בה אנו רובצים, לארוז תרמיל וחליפת אימונים ולצאת לארץ נכריה ולהתאמן עם אנשים שאיני מכיר ואיני יודע כיצד הם עובדים? אני מוצא לכך סיבות רבות, אותן אנסה למנות כאן:
1. ראשית, אין התקדמות ללא יציאה מאזור הנוחות! כדי להתקדם עלי לעבוד קשה ולצאת מאזור הנוחות. כפי שכדי להתפרנס עלי לצאת מהמיטה החמה וכפי שכדי להעלות את הכושר עלי להזיע ולהתאמץ וכדי להחכים עלי ללמוד, כך גם באמנויות הלחימה.
2. חלק מהלימוד הנו היפתחות לגישות אחרות, לזוויות ראיה שונות. האצומי סנסיי אומר: "תמיד היה תלמיד". כך אני משתדל לראות את עצמי ולכן אני מנסה לבחון ולאתגר תמידית את העולם שלי ואת הבנתי. אין פירושו שאני "קופץ מפרח לפרח". בתחילת דרכי נהגתי כך פחות או יותר, אך ברבות הימים אני סבור שהצלחתי לזהות ולהבין מה הדרך שמושכת אותי, מה הדרך בה אני רוצה להעמיק ולכן אני מחפש מורים נוספים המלמדים ופועלים בגישה זו, ומנסה להתפתח בכיוון זה. ואין סוף להתפתחות האפשרית!
3. רובנו חיים בחשש מהזר והלא מוכר. חששות אלה גורמות לתחושות לא טובות: החל מהיסגרות והסתגרות פנימה - בתוך המוכר והידוע - שמונעות או מעכבות התפתחות וכלה בעוינות הנובעת מחששות שברובם ניזונים מסטיגמות ו-"אגדות", אך לדעתי בעיקר מהרצון לתרץ לעצמנו את ההסתגרות בעולם המוכר והנוח שבנינו סביבנו. אני חושב שאחת המלחמות הקשות ביותר שהאדם מנהל הינה פנימית - בפנימיות שלו ובעיקר "בעולם הנוחות" שלו. מנסיוני - מול אוכלוסיות שונות - ברוב המקרים הפגנת והרגשת עוינות נתקלת בעוינות ואילו לב טוב פותח דלתות וממיס עוינות. לכן, לדעתי עצם האימונים מול אנשים לא מוכרים ובעלי תרבות שונה מאפשר לנו להתאמן על "הלב הפתוח", "הלב הטוב". זהו סוג אימון מאתגר מאוד, שקשה לנו להתאמן בו במסגרת המוכרת והביתית שלנו. Bufu Ikkan
Since I started practicing martial arts in 1989, I have not hesitated to practice other methods and with strangers. In recent years, and probably since my first visit to the hombu dojo in Japan in 2008, I have started to visit and practice other dojos abroad, often alone and without partners from Israel. I invite my friends in Bujinkan to open up to the world and especially to the wider martial arts community of the Bujinkan. Martial art is a language like any other language. Through the movement in which man expresses his desires, character and personality. One of my favorite teachers - Sensei Yona Melnik (Dan 7 in judo) - once said to me: "Judo rendori is just like a verbal dialogue, the person in front of you says something and you have to answer it". This is the case in Ninjutsu and in all martial arts. Wordless dialogue. And once we understand this, we can see that we have a media tool that is not limited by the limitations of language and enables us to communicate and practice with people around the world at a high level of intimacy. From the moment I realized this, I was removed from a great psychological barrier - the fear of being unable to communicate in foreign dojos in the world! So why go out of the comfortable and pleasant greenhouse where we lie, pack a knapsack and a training suit and go to a foreign country and train with people I do not know and do not know how they work? I find many reasons for this: 1. First, there is no progress without leaving the comfort zone! To get ahead I have to work hard and get out of the comfort zone. Just as to make a living, I have to get out of the hot bed, and just as for raising my fitness I have to sweat and work, and to be wise i have to learn, so do the martial arts. 2. Part of the study is the opening to other approaches, to different perspectives. Hatsumi Sensei says: "Always be a student." This is how I try to see myself and therefore I try to constantly examine and challenge my world and my understanding. It does not mean that I "jump from flower to flower." At the beginning of my career I did so more or less, but eventually I believe that I have succeeded in identifying and understanding the way that attracts me, the way I want to go deeper, and therefore I am looking for other teachers who teach and act in this direction and try to develop in this direction. And there is no end to the possible development! 3. Most of us live in fear of the stranger and the unknown. These fears lead to bad feelings: from segregation and closing - within the familiar and known - that prevent or inhibit development, to hostility, which stems from fears, most of which are fueled by stigmas and legends, but mainly by the desire to excuse ourselves from the seclusion in the familiar and comfortable world we have built around us. I think that one of the most difficult wars a person manages is internal - in his inner world and especially in his "comfort world." From my experience - with different populations - in most cases a demonstration and a feeling of hostility encounter hostility, while a good heart opens doors and dissolve hostility. Therefore, in my opinion, training with unfamiliar people and with different cultures allows us to practice the "open heart", "the good heart". This is a very challenging type of training, which is difficult for us to practice in our familiar and domestic framework.
Bufu Ikkan.
Shai.