As usual, I'll start in Hebrew and then will come the English translation.
בשבוע שעבר, בעת שיחה עם חברים בפאב המקומי שלנו, עלתה השאלה הרגילה: "מדוע אתה עוסק באמנות לחימה? מי כבר נלחם בידיים בעולמנו...?" עניתי: "כי זה עושה לי טוב", אבל התשובה לא סיפקה אותי והמשיכה להטריד את מנוחתי, אז עכשיו אני חושב שתפסתי את קצה החוט: רוב - אם לא "כל" - החיים שלנו אנו עסוקים במשחקי אגו, במרדפי אגו וב-"דייסת האגו". עבורי לפחות - במסגרת בה אני לומד ומלמד - מצאתי את החממה, החלל, נטול האגו. הדבר הזה, המרחב הנקי הזה, נטול האגו הזה, מרגיש לי כמו הזרמת חמצן נקי וטהור לגוף, כמו שסוף סוף אני מתחיל לטהר את הגוף שלי מהרעלים שהוא צבר כל החיים עד עכשיו. ואם "על הדרך" אני גם רוכש מיומנות פיזית ולחימתית ויכולות התמודדות פיזיות ונפשיות טובות וחשובות, אז מה טוב! רווח נוסף (ובחינם 😁).
ומכיוון שבאמנות לחימה עסקינן, אז - חברים, תרימו את העיניים ותיסתכלו סביבכם, פתחו עיתון, טלביזיה, אינטרנט, ותיספרו כמה עימותים אלימים נוצרו בגלל "קללה", בגלל "פגיעה בכבוד". מה זה אם לא "פגיעה באגו"? זה בדיוק העניין! אין שום סיבה לפתוח עימות בגלל טימטום של אדם אחר, ש-"פגע לך באגו"! ועכשיו תנסו לחשוב אם וכיצד אנחנו נשלטים על ידי האגו ב-"קרב אמיתי" ואיזה מהלכים מטופשים אנו עושים שם, רק "בגלל שהאגו שלי נפגע" ...
ואם כבר התחלתי להתעמק בנושא, הערפל התחיל להתפוגג לאיטו ובהביטי על עצמי ועל השינוי שהתחולל בי במהלך עשרות שנות למידת הזן ונינג'וצו אצל דאישיהאן דני ווקסמן, הבנתי קשר חשוב נוסף - בין האגו והנינג'וצו:
האגו מתקשר בעיני לכל נושא הנִרְאוֹת: אדם בעל אגו מפותח ירצה שידעו על קיומו, שכולם ידעו מה עשה, שיראו אותו "בגדולתו" (בהקשר זה, אגב, אפשר להניח אדם כזה יענה בשלילה על השאלה הפילוסופית של ברקלי - "עץ נופל ביער ואף אחד לא שמע. האם הוא נפל או לא?"). התנהגות כזו עומדת לרוב בסתירה עם עקרונות הבסיס של הנינג'וצו: המשימה המושלמת מבוצעת בהסתר, מבלי לעורר תשומת לב ומבלי למשוך מבטים אל המבצע. מכאן הסתירה הגדולה שבין האגו לנינג'וצו ומכאן הצורך - בנינג'וצו - בשליטה על האגו.
Last week, during a conversation with friends in our local pub, the usual question arose: "Why are you engaged in martial arts, who is still fighting empty hands in this world??" so I replied: "Because it does me good," but the answer did not satisfy me and continued to bother me, so now I think I caught the thread: most - if not "all" - our life is busy with ego games. For me, at least - in the framework of which I study and teach - I found the greenhouse, space, without ego. This thing, this clean, egoless space, feels like a clean, pure oxygen flow to my body, as I am finally beginning to purge my body of the toxins it has accumulated all my life until now. And if "on the way" I also acquire physical and combat skill and good and importants fighting and mental coping abilities, so that's good! It's just additional benefit (and for free 😁). And because we are dealing with martial arts, then - friends, look up and look around you, open a newspaper, television, the Internet, and tell how many violent confrontations were created because of a "curse". Because "harming someone's ego"? That's just it! There is no reason to open a confrontation because of the stupidity of another person, who "hurt your ego"! And now try to think if and how we are controlled by the ego in a "real battle" and what stupid moves we do there, only "because my ego was hurt"... And since I was already beginning to delve into the subject, the fog slowly began to dissipate and as I looked at myself and the change that had taken place in myself during the decades of learning Zen and ninjutsu with Daishihan Danny Waxman, I understood another important connection - the one between ego and ninjutsu: The ego communicates in my eyes with all the issues of the seeing: A person with a developed ego will want everyone to know about his existence, that everyone knows what he did, that he will be seen "in his greatness" (In this context, by the way, one might assume that such a person will respond negatively to Berkeley's philosophical question - "A tree falls in the forest and no one heard. Did he fall or not?"). Such behavior often contradicts the basic principles of ninjutsu: the perfect task is carried out secretly, without arousing attention and without attracting glances at the operation. Hence the great contradiction between ego and ninjutsu and hence the need - in Ninjutsu - to control the ego.