The English version will be follow the Hebrew one....
בדוג'ו שלנו אנו מתרגלים ישיבה במדיטציית זאזן, לצד ג'ודו ונינג'וצו. כל מי מי שישב במדיטציה זו יודע שהקושי העיקרי הנו ההתרוקנות. התרוקנות ממחשבות, טיהור וניקוי הראש והתודעה. אבל התהליך אינו נפשי ומנטאלי בלבד, אלא יש בו גם חלק פיזי - הנשימה... כדי לקבל מאסת אוויר טרייה, עלינו להתרוקן. לרוקן את הסרעפת, כדי שהאוויר החדש, הנקי והחשוב, יוכל להיכנס. אותו מצב נמצא גם בג'ודו ובנינג'וצו: כאוקה, עלי להתרוקן מעצמי כדי לקבל את המכה או הטכניקה המבוצעת עלי, כדי שבן הזוג שלי יוכל לתרגל וללמוד. בעת קרב, אימון או ראנדורי - אני לומד להתרוקן מרצונות ומחשבות, כדי "לקבל" את תנועת ורצון היריב וכדי שאוכל "להתחבר אליו" לשם ביצוע הטכניקה ללא כוח ומאמץ. אם נסתכל סביבנו, נוכל - לאחר התבוננות מועטה יחסית - לחלק את האנשים ל-"מתמלאים-מלאים" לעומת "מתרוקנים-מקבלים". הראשונים עסוקים בעיקר בלהבליט את כמות הידע שברשותם והקבוצה השניה עסוקה בעיקר בלמידה , בסקרנות ו"התמלאות". אבל כולם, ללא יוצא מהכלל, חייבים היו את הריקות כדי להתמלא בתוכן. ההבדל הוא שהראשונים הגיעו למסקנה שהם השיגו את המטרה ושבידם כל הידע הנדרש, ואילו השניים נמצאים בסקרנות מתמדת ובמודעות תמידית של ריקות והתרוקנות, מודעות של תלמיד מתחיל.
כל זה מוליך אותי למקום מאוד מעניין (לפעמים מפחיד), שרבים מהלומדים הוותיקים נתקלו בו במהלך לימודי אמנות הלחימה שלהם, "נקודת העצירה, הסטגנציה"... אין כמעט תלמיד בודו שלא נתקל בשלב מסויים, בו הוא חש "תקוע", בו הוא חש שהוא לא מתקדם, לא לומד, ואולי גרוע מכך - חש שהוא "איבד" את כל מה שידע. עבור רבים רגע זה הנו רגע משברי, בו מתערער הביטחון העצמי ומתערער האמון בדרך ובאמנות שאנו לומדים. אבל זו טעות! זהו רגע מבורך, כי זו בדיוק "נקודת ההתרוקנות", בה אנו מתחילים לאגור ולצבור את הידע החדש, המתווסף על זה שצברנו עד כה. זו נקודת מפנה, של התקדמות ושל התפתחות! קבלו אותה בברכה ובשמחה וכן ירבו נקודות כאלו בחיינו.
הייה תמיד בתודעת התלמיד - כך אומר לנו סוקה האצומי. זכרו זאת!
In our dojo, we practice sitting in the Zazen meditation, alongside judo and ninjutsu. Anyone who sat in this meditation knows that the main difficulty is emptying. Emptying of thoughts, cleansing and cleaning the mind and mind. But the process is not only mental and spiritual, but also has a physical part - breathing ... To get a mass of fresh air, we must empty. Empty the diaphragm so that the fresh, clean, important air could enter. The same situation is found in judo and ninjutsu: as a Uke, I have to empty myself of willingness to receive the blow or the technique performed on me, so that my partner can practice and learn. During battle, a training or Randori - I learn to empty myself of desires and thoughts, to "accept" the movement and desire of the opponent and so that I can "connect to it" for performing the technique without strength and effort. If we look around, we can - after relatively little observation - divide the people into "full-filled" versus "emptied-accepting". The former are mainly engaged in highlighting the amount of knowledge they possess, and the second group is mainly engaged in learning, curiosity and "fulfillment." But everyone, without exception, had to be empty to fill up with them. The difference is that the firsts came to the conclusion that they had achieved the goal, with all the knowledge they needed, while the seconds understood that there is no limit to knowledge and they are Are in constant curiosity and constant awareness of emptiness, in the awareness of a novice student.
All this leads me to a very interesting (and sometimes frightening) place that many of the veteran students encountered during their martial arts studies, "the point of arrest, stagnation" ... There is hardly a student who did not encounter a certain stage in which he felt stuck, He felt that he was not progressing, not learning, or even worse - feeling that he had "lost" everything he knew. For many, this moment is a crisis moment, in which self-confidence is undermined and trust in the way and art we learn is undermined. But that's a mistake! This is a blessed moment, for it is precisely the "point of emptiness" in which we begin to accumulate and accumulate the new knowledge, which is added to what we have accumulated so far. This is a turning point, of progress and development! Accept it with joy and blessing, wish will multiply such points in our lives.
.Always be in the student's consciousness, Sokka tells us. Remember this