קרקל
    בית-ספר
לאמנויות לחימה יפניות מסורתיות

בודו-טאיג'יצו (Budo-Taijutsu, ידוע גם בשם "נינג'יצו" או נינפו) הינה אמנות לחימה יפנית בעלת שורשים עתיקים, המשלבת ידע רב-שנים בלחימה ובנפש האדם. שילוב זה, של גוף ונפש, בונה אמנות לחימה יעילה ובריאה, המסייעת לעוסק בה להתמודד מול קשייו ואתגריו של העולם המודרני.

בבודו-טאיג'יצו משתמשים ברוגע, בתנועה הטבעית, בתזמון ובשליטה על טווחים כדי להתגבר על מהירות וכוח היריב. התנועה המדוייקת והטבעית בכל פעולה גורמת לכך שהכוח נובע מהתנועה גרידא ומעשה החמיקה נובעת מפעולת התאמה פשוטה של מיקום. בבודו-טאיג'וצו אנו משתמשים בכלי נשק, במכות וחבטות, בחניקות ובהטלות לקרקע. כמו כן יש בשיטה קפיצות וגלגולים. שיטה זו היא אחת מאמנויות לחימה הנדירות הקיימות היום בעולם שאינה כוללת תחרותיות ספורטיבית או כללים מלאכותיים. ההדרכה שלנו מדגישה את ה-שינגן גטה - טכניקות הישרדות לחימה.

מטרת הנינג'וצו היא להיות כזרם תת-ימי: שקט, נסתר, חזק, מתמיד ומתאים את עצמו לסביבה ולמצבים משתנים, אך יחד עם זאת חותר למטרה.

​

אנו משתייכים לבית-ספר לאמנויות לחימה יפני שניקרא בוג'ינקאן ושמרכזו בעיר Noda שביפן ובראשו עומד הסוקה - ראש השיטה - ד"ר מסאאקי האצומי. עד לאמצע שנות ה-90' בערך, כונתה השיטה שלנו "נינג'וצו". אבל אז החליט הסוקה על החלפת השם ל-"בודו-טאיג'וצו".

"בודו" פירושו "דרך הלחימה" והפירוש של טאיג'וצו הוא "טכניקות גוף". אם נחפש מינוח מקביל בעברית, אפשר להשתמש בהגדרה "לחימה על-ידי מגע גופני", ללא נשק. אבל למרות השם (המעט מטעה לטעמי), כוללת השיטה 9 בתי-ספר/שיטות לחימה יפניות עתיקות, שחלקן כוללות שימוש בכלי נשק רבים. בין בתי הספר שנלמדים בבית-ספרנו קיימים 3 שמזוהים עם הסמוראים, 3 שמזוהים עם שבטי הנינג'ה ו-3 שמקורם סיני. האצומי מסאקי סנסיי, ראש השיטה הנוכחי, הינו הראש ("סוקה") של כל 9 השיטות הללו והוא קיבץ אותן תחת קורת גג אחת ומלמדן כמיקשה אחת, לה הוא נתן את השם בודו-טאיג'וצו.

מכיוון שהבוג'ינקאן כולל 9 בתי-ספר, די קשה לדבר על "מאפיינים" של בית-הספר ויותר קל לדבר על "מאפייני הבודו-טאיג'וצו". המאפיינים הם אלו אותם מדגיש סוקה האצומי בכל שיעוריו: שמירה על טווח הנכון, מיקום נכון, תנועה מתמדת ושליטה על היריב.

אלו השיטות העתיקות הנכללות בבוג'ינקאן: