ג'וּפוֹ סֵשוֹ : המפתח להבנת הפילוסופיה של הנינג'וצו

יין ויאנג, נמר ודרקון - רזי הנינפו

האצומי החל "לחשוף" את תלמידיו למונח זה ב- 2003. אולי משום שהמושג Jūppō Sesshō (十方折衝)  הוא אחד המונחים העמוקים והפחות מובנים בנינפו, בפילוסופיה של הנינג'וצו... התרגום המילולי אינו פשוט, משום שהמשמעות חורגת מעבר למילים עצמן.

בבוג’ינקאן, מושג זה מתייחס לרעיון מתקדם של “אינטראקציה בעשר דרכים”. כלומר: הבנה ושליטה בכל האפשרויות של מרחב, מרחק, תזמון, כיוון ותנועה מול היריב, מעבר לביצוע של טכניקה קבועה אחת.

במילים פשוטות, זה לא רק “מהלך”, אלא מצב של לחימה טבעית וגמישה, שבו הלוחם מגיב ומשתנה יחד עם הסיטואציה, כך שהפעולה נעשית מתוך חיבור, איזון וזרימה ולא מתוך צורה קשיחה.

יש גם תרגומים ותיאורים שונים במקורות שמקשרים את המונח ל”משא ומתן/הכרעה בעשר דרכים” או ליכולת “להעניק חיים או לקחת חיים”, אבל בבוג’ינקאן הדגש בדרך כלל הוא על עקרון מתקדם של הבנת כל מערכות היחסים האפשריות במפגש לחימה.

פירוק המונח:

• ג'ופו, Jūppō (十方) = עשרת הכיוונים" או "כל הכיוונים".

  
  

  במסורת היפנית והבודהיסטית הכוונה היא לכל המרחב האפשרי: קדימה, אחורה, ימין, שמאל, למעלה, למטה, וארבעת הכיוונים האלכסוניים.

• סשו, Sesshō (折衝)  = לנהל מגע, לתווך, להתמודד, ליישב עימות או להפעיל השפעה במפגש עם יריב.

עקרון ה־Juppo Sessho תופס מקום מרכזי בתוך הפילוסופיה של הנינג'וצו, משום שהוא מדגיש גמישות מחשבתית ויכולת התאמה למצבים משתנים. לכן ניתן לתרגם את המונח באופן חופשי כ:

"היכולת להתמודד עם כל מצב ומכל כיוון" או "ניהול העימות בכל הכיוונים".

המשמעות בבוג'ינקאן:

האצומי מסאקי משתמש במונח כדי לתאר רמה של בודו שבה הלוחם אינו מגיב רק להתקפה פיזית מכיוון מסוים, אלא מודע למכלול המצב:

• מודעות מרחבית מלאה.

• יכולת להתמודד עם מספר יריבים.

• תפיסת הסביבה כולה ולא רק התייחסות אל היריב שמולך.

• התאמה טבעית ושלווה לשינויים בלתי צפויים.

• השפעה על היריב עוד לפני שנוצר עימות פיזי.

במובן זה, Jūppō Sesshō אינו טכניקה מסוימת, אלא איכות תודעתית ואסטרטגית.

הקשר לנינג'וצו:

בבתי הספר המסורתיים של הנינג'וצו ובמיוחד ב- ,Togakure-ryū מושם דגש על הישרדות והסתגלות. הלוחם אינו "ננעל" על יריב אחד או על תוכנית פעולה אחת, אלא שומר על יכולת תנועה ותגובה לכל כיוון Jūppō Sesshō מבטא בדיוק עיקרון זה.

הקשר ל־Kaname  [1](הציר המרכזי)

מורים בכירים בבוג'ינקאן מסבירים לעיתים ש-Jūppō Sesshō  אפשרי רק כאשר האדם שומר על מרכז יציב; כאשר הגוף, התודעה והכוונה מאוחדים, ניתן להגיב באופן טבעי לכל כיוון מבלי "לבחור" תגובה מראש.

כיצד האצומי הסביר זאת?

לאורך השנים האצומי חזר שוב ושוב על הרעיון שבודו אמיתי אינו אוסף טכניקות, אלא היכולת לחיות ולפעול נכון בכל מצב. לכן Jūppō Sesshō קשור למושגים נוספים שהוא הדגיש, כגון:

• מוטו-דורי (Mutō Dori) - היכולת להתמודד גם ללא נשק מול נשק.

• קוקאן נו-ג'וצו (Kūkan no Jutsu) - שימוש נכון במרחב.

• קנשין נו מצוקה (Kanshin no Metsuke) - תפיסה רחבה של המתרחש.

• שיזן גיון (Shizen Gyōun Ryūsui) - פעולה טבעית הזורמת עם הנסיבות.

אפשר לומר שבבוג'ינקאן Jūppō Sesshō הוא ביטוי למצב שבו האדם אינו "נלחם" ביריב מסוים, אלא מסוגל להשתלב במציאות המשתנה מכל כיוון ובכל רגע.

"ג'וּפוֹ סֵשוֹ הוא למעשה 'ביטוי' של Ninpo Taijutsu"

מעניין לציין שבכמה ממקורות הבוג'ינקאן הוותיקים המונח מופיע כחלק מהביטוי "שמונה טכניקות נינג'ה: עשר כיווני משא ומתן" (「忍法八法・十方折衝」,Ninpō Happō, Jūppō Sesshō ) הנחשב לאחד מעקרונות היסוד של הנינפו. שם המשמעות היא שהלוחם שולט ב-"שמונה השיטות" ( Happo, הכוונה היא למעשה "אין סוף") ומסוגל ליישמן באופן חופשי מול מצבים המגיעים מכל כיוון ובכל נסיבות.

[1] בבוג'ינקאן, המונח kaname  מתייחס בדרך כלל ל“נקודת המפתח” או ל-“ציר החיוני” של טכניקה. כלומר, למה שבאמת מחזיק את הטכניקה יחד, והוא לא מתייחס רק לצורה החיצונית שלה.

בכמה מקורות של בוג'ינקאן הוא מוסבר גם כ-“המהות” או “המאפיין המגדיר” של הטכניקה: לא רק איך הטכניקה עובדת, אלא מה חייב להישמר כדי שהיא תישאר אותה טכניקה. יש גם שימוש יותר רחב במונח, כ-“הנקודה הפנימית החשובה” אצל המבצע עצמו. כלומר: המקום שבו תשומת הלב, היציבה, או הכוונה צריכים להיות ממוקדים כדי שהאפליקציה תצליח.

בקיצור: בבוג'ינקאן, כשאומרים kaname, לרוב מתכוונים ל-“נקודת המפתח/הציר/העיקר” של הטכניקה או של הגישה שלך אליה, ולא למושג טכני אחד וחד-משמעי.

[1] בבוג'ינקאן, המונח kaname  מתייחס בדרך כלל ל“נקודת המפתח” או ל-“ציר החיוני” של טכניקה. כלומר, למה שבאמת מחזיק את הטכניקה יחד, והוא לא מתייחס רק לצורה החיצונית שלה.

בכמה מקורות של בוג'ינקאן הוא מוסבר גם כ-“המהות” או “המאפיין המגדיר” של הטכניקה: לא רק איך הטכניקה עובדת, אלא מה חייב להישמר כדי שהיא תישאר אותה טכניקה. יש גם שימוש יותר רחב במונח, כ-“הנקודה הפנימית החשובה” אצל המבצע עצמו. כלומר: המקום שבו תשומת הלב, היציבה, או הכוונה צריכים להיות ממוקדים כדי שהאפליקציה תצליח.

בקיצור: בבוג'ינקאן, כשאומרים kaname, לרוב מתכוונים ל-“נקודת המפתח/הציר/העיקר” של הטכניקה או של הגישה שלך אליה, ולא למושג טכני אחד וחד-משמעי.