למה אנו עובדים לאט באימונים?

לא אחת נשאלתי למה בדוג'ו שלנו אנו מתאמנים באיטיות, בעוד שבהרבה בתי הספר לאמנויות ושיטות לחימה תראו שמקדשים את העבודה המהירה. עניתי בעבר, אבל אני רוצה להעלות את זה עכשיו בצורה מסודרת, גם עבור מי שלא שמע.

1. בניית "זיכרון שריר": אנו שואפים לעבודה ספונטנית, שמופעלת על-ידי "המוח של השרירים" ולא דרך החשיבה והאינטלקט. השריר, כמו "המוח העליון", שבראש, צריך ללמוד בקצב שלו. כמו שלא מתחילים ללמד ילד בכיתה א' אינטגרלים, נגזרות ותחביר, ככה גם השרירים שלנו צריכים ללמוד בהדרגה ולאט. צעד אחר צעד, להפנים ולהמשיך.

2. מניעת פציעות: הטכניקות שלנו אינן טכניקות של ספורט לחימה. כל מהלומה וטכניקה בבודו-טאיג'וצו מכוונת לפגיעה שמטרתה לייצר נזק מקסימאלי ליריב. עבודה מהירה - בשלב מוקדם מידי, לפני שנרכשה יכולת השליטה העצמית - תגרום לפציעות חמורות.

3. שליטה והקשבה: חלק מאוד משמעותי בנינפו הוא מניעת אסקלרציה, העצמה של העימות. אנו מנסים לגרום ליריב לחדול מהעימות מרצונו, תוך מניעת החרפת המצב. תנועה ופעולה קשוּבה, מינימליסטית ו-"עדינה" היא הדרך למנוע זאת.

4. מוּדעוּת ורגישות - Zanshin: בנינפו חשוב מאוד לדעת להרגיש את היריב - פיזית, נפשית ומנטאלית ולהיות ער לסביבה. בעת פעולה מהירה מידי אני לא חש את היריב ולא ער למתרחש בסביבה, אלא מקשיב (בקושי!) לעצמי.

5. "אי של שקט בלב הכאוס"- Fudoshin: הקרב הוא מהיר וכאוטי. רוב היריבים יפעלו תוך סערת תנועה ורגש. מטרת הנינג'ה היא לשמור על קור רוח, על שקט נפשי, על יכולת ריכוז, ניתוח והתבוננות גם בעיצומו של קרב כאוטי. עם הזמן אנו לומדים לראות שאפשר "לייצר זמן" - על ידי שמירה על השקט הנפשי, שמאפשר לי תכנון "בראש שקט" וביצוע טכניקות מדויקות, שאינן בזבזניות באנרגיה ובתנועה. עבודה מהירה וכאוטית, בעיקר בטרם המתאמן הגיע להפנמת המושין (mushin), הזנשין (zanshin) והפודושין )fudoshin) תפספס לגמרי את המטרה הזאת.

---

הערה: המונחים "לאט" ו-"מהר" הם סובייקטיביים לחלוטין ואי-אפשר להבינם ללא נוכחות פעילה באימונים.

פודושין - המודעות היציבה