בודו-טאיג'וטסו

​טוגאקורה-ריו נינפו

Togakure-ryū Ninpō | 戸隠流忍法

נינפו (Ninpō, 忍法) הוא מושג רחב יותר מטכניקות לחימה בלבד. הוא עוסק ביכולת לשרוד, להסתגל ולפעול בתבונה כאשר התנאים משתנים. בטוגאקורה-ריו הלחימה היא חלק ממערכת רחבה יותר, הכוללת טאיג׳וטסו, עבודה בכלי נשק, שינוי מרחק, התחמקות, הסתרה וניצול הסביבה. במסגרת הבוג׳ינקאן זו אחת המסורות המרכזיות שדרכן נלמד הקשר שבין אמנות הלחימה לבין נינפו: לא רק כיצד להילחם, אלא כיצד להשתנות, להסתגל ולפעול בתוך מציאות שאינה בשליטתנו.
מייסד: טוגאקורה דאיסוקה, בתקופת אוהו (1161–1163).
סוקה נוכחי: צוצוי טאקומי, הסוקה ה-35, מונה בסוף 2019

גיוקושין-ריו נינפו
Gyokushin-ryū Ninpō | 玉心流忍法

גיוקושין-ריו היא אחת משלוש מסורות הנינפו בבוג׳ינקאן. בניגוד למסורות כמו גיוקו-ריו וקוטו-ריו, מעט מאוד מן החומר הטכני שלה פורסם לציבור ולכן קשה לתאר בביטחון כיצד היא נראית בפועל. המייסד בא מרקע של גיוקו-ריו, ולכן תנועת הגוף בשיטה קרובה לזו של גיוקו-ריו. במשך דורות נלמדה השיטה בסוד. במאה ה-17 עברה למשפחת טודה, כאשר טודה סייריו נובוצונה, שהיה גם הסוקה של טוגאקורה-ריו, נעשה הסוקה ה-11 שלה. גיוקושין-ריו מתוארת כמסורת שעיקרה ריגול, איסוף מודיעין, הסוואה והתחמקות, יותר מאשר לחימה פנים אל פנים. היא מזוהה במיוחד עם הנגנאווה (Nagenawa), חבל הטלה המשמש ללכידה ולהפלה של יריב.
מייסד: ססאקי גואמון טרויושי, בתקופת טנבון (1532).
סוקה נוכחי: קאן ג׳וניצ׳י, הסוקה ה-22, מונה בסוף 2019.

קומוגאקורה-ריו נינפו
Kumogakure-ryū Ninpō | 雲隠流忍法

גם על קומוגאקורה-ריו קיים מעט יחסית חומר טכני מפורט הנגיש לציבור. במסגרת הבוג׳ינקאן מקשרים אותה לתנועה המאפשרת שינוי מהיר של מרחק ומיקום, לפעולה בלתי צפויה ולשימוש בכלי נשק ובאמצעים ייחודיים. בחומר המועבר בבוג׳ינקאן מופיעים בין השאר קפיצות, פעולות כפולות וקאמה-יארי (Kamayari), חנית בעלת להב או קרס צדדי. בגלל היקף החומר הפומבי המצומצם, נכון לראות בפרטים האלה הצצה למסורת ולא הגדרה של כולה.
מייסד: איגה הייני-זאמון איאנגה, בתקופת טנבון (1532–1554).
סוקה נוכחי: פורוטה קוג׳י, הסוקה ה-15, מונה בסוף 2019.

גיוקו-ריו קושיג׳וטסו
Gyokko-ryū Kosshijutsu | 玉虎流骨指術

קושיג׳וטסו (Kosshijutsu) הוא סוג של טאיג׳וטסו שבו משתמשים במבנה הגוף, בזווית, במרחק ובפגיעה מדויקת כדי להשפיע על מבנהו ותנועתו של היריב. אין מדובר רק בפגיעה בנקודות רגישות. העיקר הוא ליצור מצב שבו מיקום, תזמון ומבנה הגוף פועלים יחד ומאפשרים להשיג השפעה גדולה בלי להסתמך בעיקר על כוח שרירי. בשנת 2001 לימד האצומי קושיג׳וטסו דרך גיוקו-ריו, כחלק ממחזור של כמה שנים שבהן לימד, דרך מסורות שונות, דרכים שונות להשתמש בגוף.
מייסד: טוזאווה האקואונסאי, בתקופת הוגן (1156–1159).
סוקה: אישיזוקה טצוג׳י, הסוקה ה-29, מונה בסוף 2019 ונפטר במרץ 2025. נכון לאוקטובר 2026 לא ידוע לי על מינוי יורש.​

קוטו-ריו קופוג׳וטסו
Kotō-ryū Koppōjutsu | 虎倒流骨法術
קופוג׳וטסו (Koppōjutsu) הוא דרך לחימה שבה משתמשים במבנה הגוף, בזווית ובתזמון כדי לערער את היציבה ואת המבנה של היריב. לעיתים מתרגמים את המונח בפשטנות כ-"שבירת עצמות", אבל תיאור כזה מצמצם מאוד את משמעותו. בקוטו-ריו התנועה נראית לעיתים ישירה וחדה יותר מזו של גיוקו-ריו. גם כאן העיקר אינו הפעלת כוח גס, אלא היכולת להגיע אל מבנה היריב בקו, בזווית ובזמן הנכונים, תוך שמירה על מבנה גוף יעיל. האצומי השתמש בקוטו-ריו בשנת 2000 כדי ללמד קופוג׳וטסו, כחלק מאותו מחזור לימוד.
מייסד: טודה סאקיו אישינסאי, בתקופת טנבון (1532–1555). לפי Bugei Ryūha Daijiten, אישינסאי קיבל את תורת גיוקו-ריו מסאקאגאמי טארו קונישיגה, ייסד את קוטו-ריו והעביר אותה למומוצ׳י סנדאיו.
סוקה נוכחי: נוגוצ׳י יוקיו, הסוקה ה-19, מונה בסוף 2019.

שינדן פודו-ריו דקנטאיג׳וטסו
Shinden Fudō-ryū Dakentaijutsu | 神伝不動流打拳体術
דקנטאיג׳וטסו (Dakentaijutsu) הוא טאיג׳וטסו שבו מכות, בעיטות ותנועה משתלבות בפעולה של הגוף כולו. בשינדן פודו-ריו בולטת חשיבותה של תנועה טבעית, שאינה נשענת על עמידה נוקשה או על הפעלת כוח מקומי בלבד. האצומי השתמש במסורת זו בשנת 1998 גם כדי לעסוק בטאיהנג׳וטסו (Taihenjutsu): היכולת לשנות את מצב הגוף, הכיוון והמיקום תוך כדי תנועה ולהסתגל למתרחש. שם המסורת או הסיווג הטכני שלה אינם ממצים את מה שניתן ללמוד דרכה.
מייסד: איזומו קנג׳ה יושיטרו, בתקופת אייקיו (1113).
סוקה נוכחי: נאגאטו טושירו, הסוקה ה-27, מונה בסוף 2019.

טאקאגי יושין-ריו ג׳וטאיג׳וטסו
 Takagi Yōshin-ryū Jūtaijutsu | 高木揚心流柔体術
ג׳וטאיג׳וטסו (Jūtaijutsu) הוא סגנון לחימה בטווח קרוב, שבו שולטים בגופו של היריב באמצעות אחיזות, בריחים, הטלות, חניקות ושינוי המבנה שלו. המטרה היא לא לנצח על ידי שימוש בכוח, אלא ללמוד כיצד להיכנס למבנה היריב, לשנות אותו ולשלוט בו באמצעות מיקום, תזמון ומנוף. טאקאגי יושין-ריו אינה מוגבלת לעבודה בידיים ריקות. במסורת קיימים גם הקשרים של עבודה מול כלי נשק ושליטה במצבים שבהם חרב מעורבת במפגש. האצומי השתמש במסורת זו בשנת 2002 כדי ללמד ג׳וטאיג׳וטסו.
מייסד: טאקאגי אוריאמון שיגנובו (1625–1711), במאה ה-17.
סוקה נוכחי: סקאסאי נוריו, הסוקה ה-18, מונה בסביבות 2020.

גיקאן-ריו קופוג׳וטסו
Gikan-ryū Koppōjutsu | 義鑑流骨法術

גיקאן-ריו מוגדרת בבוג׳ינקאן כמסורת קופוג׳וטסו (Koppōjutsu): עבודה באמצעות מבנה הגוף, זווית ותזמון כדי להשפיע על מבנהו של היריב, תוך פגיעה בעצמות, במפרקים ובנקודות תורפה. היא ידועה בבעיטות, במכות ובהטלות ייחודיות ובעמידות עמוקות ויוצאות דופן הדורשות שיווי משקל טוב. שורשי התנועה שלה נגזרים מגיוקו-ריו.

המוטו המרכזי של האסכולה הוא "בופו ני סנטה נאשי" (武風に先手なし): "המכה הראשונה אינה באה מצדנו". כלומר, היא דוגלת בהימנעות מיזימת התקפה ומדגישה הרמוניה, תזמון ותגובה.

גיקאן-ריו היא אחת משש מסורות הבוג׳וטסו בבוג׳ינקאן ונחשבת לאחת הנדירות והפחות מוכרות שבהן. האצומי סוקה כמעט לא לימד אותה באופן פומבי. אין בה קאטות רשמיות כתובות בצעדים מובנים: היא מועברת בעל פה, בדגש על שליטה בקוקאן (Kūkan), המרחב הדינמי.

מייסד האסכולה, אוריו האנגן גיקאנבו (Uryū Hangan Gikanbō), היה דאימיו (שליט טירה) במחוז קוואצ׳י. פירוש השם גיקאן (義鑑) הוא "בית הספר של הצדק/האמת" או "מראת הצדק". טקמאצו סוקה העביר אותה תחילה לתלמידו אקימוטו פומיו. אקימוטו נפטר ממחלה ב-1962 בלי יורש והמסורת עברה להאצומי, הסוקה ה-15.

מייסד: אוריו האנגן גיקאנבו, בתקופת איירוקו (1558–1570).
סוקה נוכחי: סקאסאי נוריו, הסוקה ה-16, מונה בסביבות 2020.

קוקישינדן-ריו האפו ביקנג׳וטסו
Kukishinden-ryū Happō Bikenjutsu | 九鬼神伝流八法秘剣術
האפו ביקנג׳וטסו (Happō Bikenjutsu) מתייחס למערכת לחימה רחבה שבה טאיג׳וטסו ועבודה בכלי נשק קשורים זה בזה. קוקישינדן-ריו היא אחת המסורות החשובות בבוג׳ינקאן ללימוד כלי נשק, ובהם בו (Bō), מוט ארוך; יארי (Yari), חנית; נגינטה (Naginata), להב המותקן על מוט; ג׳ו (Jō), מוט קצר יותר; וכן חרב. החשיבות של המסורת אינה רק במגוון כלי הנשק. היא מאפשרת ללמוד כיצד אותם עקרונות של גוף, מרחק, תזמון, זווית וקו ממשיכים לפעול כאשר הכלי משתנה. הגוף הוא הבסיס, וכל כלי שהלוחם מרים, מקל, חרב או חנית, הופך להמשך ישיר של תנועת הגוף.
מייסד: איזומו קנג׳ה יושיטרו, בתקופת אייג׳י (1141).
סוקה נוכחי: איוואטה יושיו, הסוקה ה-29, מונה בסביבות 2020

​