מה שעושה אמנות לחימה ומה שמגדיר אותה זו הפילוסופיה. כי טכניקה ללא פילוסופיה היא אוסף של תנועות חסרות ייחוד אותן ניתן למצוא בכל מקום ברחבי תבל כמעט, אבל הצבת קו-חשיבה, אסטרטגיה ותפיסת-חיים שלמה מאחוריהן הופך אותן לאמנות-לחימה מלאה ובעלת ייחודיות.
הנינפו הינה הפילוסופיה של הנינג'ה. כיום המונחים והשמות התערבבו ורבים מחליפים ומכנים את הנינג'וצו בשם "נינפו", אך לא כך הדבר. שוטו טנאמורה, אחד מתלמידיו של טקמאצו (1889-1972), מורו של מסאאקי האצומי, מייסד הבוג'ינקאן, מסביר זאת במילים אלו: "התו 'פו', שמרמז על חוק טבעי, משמש במקום Do (למשל ב: ג'ודו, קנדו, אייקידו וכו'). התייחסות לאמנות שלנו כנינפו ולא נינג'וטסו מדגישה אימונים שעניינם ההתפתחות הפנימית של אופיו של הפרט יחד עם הכישורים הטכניים של אימון לחימה. לא מספיק רק לדעת טכניקות, הדבר החשוב הוא המקום שבו נמצאים ומתחברים הלב והרוח שלך כאדם. מסיבה זו, נינפו מדגיש אימון פילוסופי ורוחני בשילוב עם האימון הגופני. ליטוש וזיקוק זה של רוחו של האדם מכונה ביפנית seishinteki kyoyo. הנינפו עוסק בהגנה על העצמי כולו, ומכיר בכך שהגנה מפני סכנת חיים כוללת הגנה על הנפש בדיוק כמו שהיא כוללת טכניקות פיזיות".
שורשי פילוסופיית הנינג'ה נעוצים בסין. במאה השישית לפני הספירה הכיל ה-Sonbu no heho אסטרטגיה צבאית יפנית מוקדמת. הוא הורכב מתורתם של סון-צו המפורסם, מחבר "אמנות המלחמה" (המאה השישית לפני הספירה), סה מא (אותה תקופה), וזי (המאה השלישית לפני הספירה). לדברי היסטוריונים בסוף הספר הזה יש פרק שמכיל את היסודות של הנינג'וטסו. "אמנות המלחמה" הוא מדריך למפקדים צבאיים, שעדיין נחשב לחומר קריאה חיוני לקצינים בכירים בצבאות מודרניים כמו גם לאנשי עסקים. חלק אחד מהטקסט גרם במיוחד לשינויים בפילוסופיה של הלוחמים היפנים, מה שבסופו של דבר יוביל גם לאידיאולוגיה של הנינג'ה: פרק 13 בספרו של סון-צו מתאר השימוש בסוכנים חשאיים ואת היתרונות שניתן להשיג על ידי הפצת דיסאינפורמציה בקרב אויביך וזריעת בלבול בשורותיהם באמצעות הטעיה וחבלה. הוא גם ממליץ לגנרלים לברר ככל האפשר אודות האויב שלהם באמצעות מרגלים ושיטות מעשיות אחרות. וכך כתב סון-צו: "האמצעי שבו שליטים נאורים וגנרלים חכמים נעו וכבשו אחרים ושהישגיהם עלו על הרבה אחרים, היה ידע מוקדם. לא ניתן להשיג ידע מוקדם מרוחות ושדים ולהסיקו מתופעות טבע או מגרמי שמים, אלא יש להשיג אותו מאנשים שכן הם מקור הידיעה על מצבו האמיתי של האויב".
חלק ניכר מדרך פעולה וחשיבה זו היה מנוגד לדרך היפנית לנהל מלחמה. במשך מאות שנים, צבאות של חיילים רגליים וסמוראים היו מתייצבים זה מול זה וקוראים לקרב מכובד, אחד על אחד. הטקטיקות הסמויות שדגל בהן סון-צו הלכו נגד התפיסה המקובלת, אך אי אפשר היה להכחיש את חוכמת השימוש בהונאה וריגול להשגת ניצחון במלחמות ולוחמים יפנים רבים נאלצו לקבל זאת בחוסר רצון. לכן, נכון שהשימוש בריגול ביפן מתועד לראשונה כבר בימי הנסיך שוטוקו (572-622 לספירה), אך לפי ה-שוניקי (ספר אסטרטגיית הריגול של השינובי/הניג'ה ממחוז קישו, שנכתב ב- 1681) השימוש הגלוי הראשון בלוחמי נינג'ה במהלך מלחמה היה רק בימי מלחמת גנפאי (1180-1185). זאת ועוד, לפי שיחה שהיתה לי (ב-12.1.21) עם החוקר Sean Askew, הוא אומר ש- "בעוד שהנינג'וטסו הושפע בהחלט מהפרק על הריגול ב-'אמנות המלחמה', הוא הושפע יותר משלושת תורות האסטרטגיה[1] ומהריקוטו (Rikuto) מאת הואנג שיגונג ותלמידו ז'אנג ליאנג ואנו רואים שהנינפידן ומשפחת האטורי העריכו מאוד את הספרים הללו". לפי אסקאו, כתבים יפניים עתיקים העוסקים בנינג'וצו כותבים על ההשפעה הגדולה של הריקוטו על התפתחות הנינג'וצו של קוגה ואיגה ובמיוחד מוזכרים הפרקים הדנים בריגול ובלוחמת גרילה[2]. כך, לדוגמא, מביא אסקאו את המסה Sanryaku, שנכתבה על ידי הואנג שיגונג בשנת 216 לפנה"ס, כבסיס ממנו צמחה אמנות הלחימה של הנינג'ה ה-גיוקו-ריו, אמנות שעדיין חיה וכלולה בבית-ספר בוג'ינקאן בראשות מסאאקי האצומי (ראש השיטה הנוכחי הוא טצוג'י אישיזוקה סנסיי, שקיבל את ראשות השיטה מהאצומי בראשית שנת 2020).
פרט מעניין, שמופיע בביוגרפיה של שני החכמים הללו הוא ששניהם היו נזירים דאואיסטים. פרט לא שולי בכלל, שמביא אותי להסקה שפילוסופיה זו תפסה מקום מרכזי בתפיסתם הלחימתית, האסטרטגית והמדינית ומכאן אין ספק שכל מי שאימץ את הגותם (כולל בתי-הספר לאמנויות הלחימה של הנינג'ה) אימץ גם מרכיבים דאואיסטים בפילוסופיה הקרבית-לחימתית והאסטרטגית שלו, ובמקרה של הנינג'ה והנינפו – הכל עורבב בתוך קדירה גדולה שהכילה את כל המקורות הנוספים לאמנויות הלחימה של הנינג'ה, בהם גם אלמנטים בודהיסטיים, שינטו ודתות ואמונות יפניות קדומות שהתבססו על התחברות עמוקה לטבע (זוכרים שהמקור הוא הימא-בושי, "מתבודדי ההרים"...?).
מקורות:
https://www.bkrbudo.com/chinese-influence-on-the-origins-of-ninjutsu/
שיחות (צ'אטים) עם Sean Askew.
הערות:
[1]שלוש האסטרטגיות של הואנג שיגונג היא מסה על אסטרטגיה צבאית שקשורה היסטורית לנזיר הטאואיסט הואנג שיגונג ולגנרל שושלת האן ז'אנג ליאנג. הואנג שיגונג נתן את המסה הזו לז'אנג ליאנג, דבר שאיפשר לז'אנג להפוך למדינאי דגול ולתיאורטיקן מלחמה רב עוצמה. שמה המילולי של המסה הוא "שלוש האסטרטגיות של הדוכס מהסלע הצהוב", המבוסס על הסיפור המסורתי של העברת הספר לז'אנג. חוקרים מודרניים מציינים את הדמיון בין הפילוסופיה של המסה לבין הפילוסופיה הדאואיסטית של הואנג-לאו. זו היא אחת משבע הקלאסיקות הצבאיות של סין. על פי המסה הזו, אלה הן 3 התחומים בהם מנהיג חייב להתמחות ולהיות בקיא: החלפת ושימוש בין גישות קשות ורכות. פירוש הדבר שמנהיג חייב להיות גם מיטיב וגם מעורר יראה וכבוד, בהתאם למה שמתאים לנסיבות. וזה מקשר לעיקרון השני: פעל בהתאם לנסיבות העכשוויות והממשיות. הימנע מתגובות המבוססות על דמיון, זיכרון עבר או הרגלים שנרכשו בנסיבות אחרות. עליכם להסתמך רק על תצפית ומראה עיניים ולהיות מוכנים לשנות תכניות בכל עת. העסיק רק את המוכשרים ובעלי היכולת. זה דורש תובנה מדויקת של אנשים אחרים. [2]להרחבה על המקורות עליהם מתבסס החוקר ראו: https://www.bkrbudo.com/chinese-influence-on-the-origins-of-ninjutsu/
Comments