קוקאן (空間): מרווח של מקום וזמן

מבוא

מי שעוקב אחרי הבלוג יודע שאני משתדל לפרסם בו חומר מקורי: מאמרים שנולדו מהמחשבות ומהניסיון שלי ומחקרים שמבוססים על מקורות שונים. הפעם החיפושים שלי הובילו אותי למאמר שבגלל חשיבותו החלטתי להביא אותו כמו שהוא, בתרגום שלי.

המאמר עוסק במושג קוקאן (空間). ד"ר מסאאקי האצומי, ראש ארגון הבוג'ינקאן, התחיל להשתמש בו בסוף שנות ה-90 ומאז רבים בבוג'ינקאן משתמשים בו. תמיד הייתה לי תחושה של חוסר שלמות, של משהו שהלך לאיבוד בתרגומים ובהסברים שקיבלתי עליו. כשקראתי את המאמר הזה, שכתב דאי-שיהאן אד לומקס (דאי-שיהאן תואר של מורה בכיר בבוג'ינקאן), הרגשתי שסוף-סוף מצאתי את הפירוש הנכון. יצרתי קשר עם אד והוא אישר לי לתרגם את המאמר לעברית ולפרסם אותו.

לחברים מהבוג'ינקאן: אני מציע לקרוא את המאמר בעיון. לדעתי הדברים האלה עומדים בבסיס הפילוסופיה של האצומי על אימון, על הוויה ועל לחימה ובבסיס הנינפו. היישום אינו פשוט ודורש תרגול רב לאורך כל החיים.

חלק מההסברים עלולים להישמע מעט לא ברורים (לפחות לי הם נשמעו כך, אחרי כמה קריאות). לכן הרשיתי לעצמי להוסיף בסוגריים מרובעים פרשנות משלי.

מה פירוש המילה

קוקאן (空間, בתעתיק מדויק יותר קוּקָן) היא מילה יפנית רגילה שפירושה "מרחב", "חלל" או "מקום פנוי". האצומי בחר לתרגם אותה לאנגלית במילה slack, מילה שקשה לתרגם לעברית. היא מתארת חבל שאינו מתוח עד הסוף, שוליים, מרווח פעולה. בגרסה הקודמת של התרגום (באתר הישן) כתבתי "רוגע" וזו הייתה טעות: רוגע הוא מצב נפשי. ה-slack שלומקס מתאר כולל גם מקום וגם זמן. בגרסה המתוקנת אני משתמש במילה "מרווח". בהזדמנות זו בדקתי את התרגום מחדש מול המקור האנגלי ותיקנתי כמה מקומות שבהם הוא סטה ממנו.

דור ואני באימון לילה בדוג'ו קרקל: האגרוף נעצר בקצה טווח הזרוע ובין שנינו נשאר מרווח.

"הרהורים על האימון", מאת אד לומקס

בינואר 1999, באמצע שיעור, האצומי סנסיי התחיל לדבר על מרחק ועל מיקום נכון ביחס ליריב והכיר לי את המילה היפנית "קוקאן". בזמנו תרגמו אותה "מרחב", אבל האצומי סנסיי עצמו תרגם אותה "slack", מרווח. זה נראה לי הגיוני הרבה יותר, כי מרחק ומיקום נכון תלויים לגמרי בזמן ובהקשר [הסבר שלי: בחירת הטכניקה תלויה, בין היתר, במיקום]. אם כך, ברור למדי שהשאלה אם אתה במיקום הנכון תלויה בשאלה מתי אתה נמצא שם. זה הזכיר לי גם עיקרון בסיסי בתזמון: אם קראת נכון את התרחיש והצבת את עצמך במיקום הנכון, יהיו לך בקרב רגעים של זמן פנוי, שבהם תוכל להעריך מחדש את התרחיש. אי אפשר לתרגם את זה פשוט כ"מרחב", כי יש כאן גם מרכיב של זמן. לכן התרגום של האצומי סנסיי, "מרווח", מתאים הרבה יותר.

זה גרם לי לחשוב שהאצומי סנסיי מדבר על הרבה יותר ממרחב או ממרחק. להבנתי, הוא מציע ש-אם תבין נכון את כוונת היריב, תוכל למקם את עצמך במקום הנכון וכך להרוויח זמן להעריך מחדש את התרחיש ולהבטיח לעצמך תוצאה טובה. זה הולך יד ביד עם דברים אחרים שאמר באותה תקופה על "הקטנת היריב לאפס". בהקשר של השיעור היה ברור למדי שהוא מדבר על הקטנת הכוונה של היריב לאפס ואני הבנתי מזה שאפשר לתמרן גם את המצב הנפשי [לדעתי ומניסיוני אד מדבר על המצב הנפשי שלי, ככזה שיאפשר לי לבצע את המהלך וכן היכולת להשפיע על המצב הנפשי של היריב].

ההבנה הזאת לא נבעה מכך שהיפנית שלי טובה יותר משל המתרגמים שהיו שם. היא אפילו לא קרובה לזה. היא נבעה מכך שלא הקשבתי כל כך למילים אלא למשמעות (לתחושה) שהאצומי סנסיי ניסה להעביר. הוא שם לב בקלות שאני לא מבולבל מדבריו כמו האחרים ושהדברים פגעו אצלי במיתר של הבנה. לכן ביקש ממני לנסח חלק מהמחשבות שלי במילים, לטובת אחרים.

האצומי סנסיי העיר גם שאנשים צריכים לתת לעצמם קצת מרווח בחיים. הוא הרחיב את זה מעבר ל"לתת לעצמם קצת זמן פנוי": להיות סבלניים עם עצמם בדרך להשגת המטרות שלהם ולאפשר לעצמם להיות מאושרים.

לכל קרב יש בסיס פסיכולוגי חזק. עוצמת הכוונה של היריב והתגובה שלך אליה קובעות במידה רבה כמה מרווח יהיה לך בקרב. כשאתה שומר על רוגע, אתה נותן לעצמך מרווח נפשי להגיב כראוי. זה מעמיד אותך במצב טוב יותר ויוצר "זמן פנוי". כשאתה הורס את הכוונה של היריב, אתה מאלץ אותו להעריך מחדש לא רק את כוונותיו אלא גם את מיקומו הפיזי וגם זה יוצר לך מרווח בקרב.

אבל יצירת מרווח אינה מספיקה, גם אם הרסת את כוונת היריב. אם לא תשתמש במרווח הזה, הוא יהפוך למרווח של היריב: הוא יוכל להעריך מחדש את כוונותיו ואת מיקומו ולבחור פעולה מתאימה יותר.

זה הולך יד ביד גם עם מושגים אחרים כמו פודושין (不動心), "הלב שאינו מוסט": אם היריב יכול לשנות בכוח את הנפש ואת הכוונה שלך, אתה עצמך עלול "להצטמצם לאפס" לזמן ארוך מספיק כדי להיפצע קשה או גרוע מזה. שימו לב שאני לא משתמש כאן במילה "הפסד", כי לבודו אין קשר לניצחון ולהפסד במובן המקובל של ספורט ושל צבירת נקודות בתחרות. בבודו יש יתרונות וחיסרונות, מיקום טקטי, יוזמה, כוונה, תחבולות ומלכודות, כוח וחולשה. אבל אין הפסד, מלבד אולי מוות (ברוב הנסיבות, בכל אופן) ובוודאי אין גם ניצחון אמיתי.

תלמידים רבים עושים כמה טעויות בסיסיות בעימותים אמיתיים, לעיתים קרובות בגלל חוסר ניסיון. קשה לגשר על הפער בין הדוג'ו למציאות. אחד ההיבטים של הבודו הוא לחוש את כוונת היריב, אבל זו טעות איומה לעשות זאת דרך אמפתיה. כך או שהרוח של היריב תגבר עליך, או שתיגרר לאותה מנטליות שלו. כלומר, עוצמת הכוונה שלו עלולה לרסק אותך, או שתספוג לתוכך את הכעס או את הפחד שלו. כדי להעריך נכון את הגישה של היריב צריך לשמור על מידה של אובייקטיביות, כלומר על מרחק נפשי. זה לבדו מספיק כדי להחליש או להרוס את הכוונה של תוקפים רבים. אם קשה לך להשיג את זה, אפשר להיעזר בטריקים כמו דבריו של טקמאצו סנסיי (טקמאצו טושיצוגו, מורו של האצומי) על צחוק מול מצוקה.

אני עצמי השתמשתי לא פעם בהומור כאמצעי הגנה והתקפה על רוח היריב, במיוחד מול גברים צעירים שמתרגזים באירועים חברתיים. לעיתים קרובות הם נעלבים מדברים פעוטים או מתנהגים רע מתוך רצון לבסס את מעמדם כאנשים שצריך לכבד אותם או לפחד מהם. לרוב זה נובע מחולשה אישית שלא הצליחו להתמודד איתה. לפעמים הבדיחות שלי גסות מאוד: "אולי תצליח להרוג אותי, אבל זה לא יגדיל לך את הזין!". בפעמים אחרות הן מבטלות: "לא מעניין אותי, לך הביתה", או "אני עייף מדי בשביל זה, לך מפה". אני שמח לספר שאחרי כמה שנים שעבדתי כמאבטח בכניסה למקום בילוי מסוים, הבוס שלי אמר לי שמעולם לא ראה אותי כועס. שעשע אותי לשמוע ממנו שזה גם הפחיד אותו קצת.

הדבר החשוב הוא לשמור על מרחק רגשי מהיריב ואז להשתמש בחולשות שלו נגדו. אם היריב לא נחוש במיוחד, לרוב מספיקים דברים פשוטים כמו בדיחות כדי להרתיע אותו. אבל אם הוא נחוש למדי, אפשר למשוך אותו באופן טקטי למלכודת: להציג פתח מדומה, או לבצע התקפה מדומה כדי לעבור למיקום טוב יותר. צריך ללמוד להרגיש, כך שהתחושות יניעו אותך לכיוון הנכון, בדומה למבחן הגודאן [מבחן הדרגה החמישית בבוג'ינקאן, שנקרא גם מבחן הסאקי, בו הנבחן כורע בעיניים עצומות והבוחן מניף מאחוריו חרב אימון מרופדת, ועל הנבחן לחוש את כוונת המכה ולזוז לפני שהיא נוחתת].

לסיכום, אני מרגיש שקוקאן הוא מושג שצריך להבין גם ברמה הפיזית של מיקום ותזמון וגם ברמה הפסיכולוגית. אל תנסה להיות המהיר ביותר, החזק ביותר או התוקפני ביותר. שאף להיות מי שמוצא את המרווח במצב, כך שתוכל לפתור אותו בקלות, בחיים בכלל או בהגנה עצמית. הכול אותו דבר.

שיהיה בהצלחה לכולנו! Keep going!

על הקשר בין תזמון, מרחק ומהירות כתבתי במאמר לאט כדי לנוע מהר. על פודושין ועל השליטה העצמית כתבתי בבודו (ג'): מה מטרת הבודו?.

מקורות

אד לומקס, המאמר המקורי: Thoughts on Training, Bujinkan New York Dojo.

המילון jpdb, הערך 空間 (くうかん).

על מבחן הגודאן: Martial Musings, Thoughts on Awareness.