בודו (ג'): מה מטרת הבּוּדוֺ?
עודכן: לפני 4 ימים
בשני הפרקים הקודמים שאלנו מה המילה "בודו" אומרת ומה המונח מגדיר. בפרק הזה אני שואל שאלה אחרת: למה מתאמנים? מה המטרה?
כל מה שכתוב כאן הוא דעתי האישית, כפי שהתגבשה בשנות אימון בבוג'ינקאן, הארגון של מסאאקי האטסומי שבו אנחנו מתאמנים. זו לא התשובה היחידה האפשרית.
התשובה המתבקשת: לנצח את היריב
אם תשאלו רוב אנשים מה מטרת אמנויות הלחימה, סביר שיענו "להכניע את היריב". כך חשבתי גם אני בתחילת הדרך. היום אני חושב שהתשובה הזו לא מספיקה, משתי סיבות:
ניצחון בקרב לא מסיים את העימות. יריב שהוכנע יכול להתאושש ולחזור. וגם אם לא, יש לו חברים, משפחה ותומכים. הכנעה מלאה וסופית אפשרית רק בחיסול היריב וגם אז היא מביאה לרוב רק רגיעה זמנית.
לפגיעה יש מחיר. בעבר הרג היה חלק מקובל מהלחימה. היום מי שפוגע מעבר לנדרש עלול לשלם על כך במערכת המשפט ומדינה שפוגעת נחשפת לסנקציות. הניצחון המיידי עלול להפוך להפסד בטווח הארוך.
מטרת העל: שלום
מה שבאמת מסיים עימות הוא שלום: שהיריב יפסיק להיות יריב ואולי אפילו יהפוך לידיד. זו אותה קריאה עתיקה של הסימן 武 שהכרנו בפרק א', "עצירת החנית". היא אינה המשמעות המקורית של הסימן, אבל היא בהחלט שאיפה ראויה.
הרעיון הזה מופיע גם בהגדרות הרשמיות:
קאנו ג'יגורו, מייסד הג'ודו, ניסח עקרון של "רווחה ותועלת הדדיות": האימון נועד להועיל למתאמן ולחברה שסביבו. כך כתב, למשל, במאמרו "תרומת הג'ודו לחינוך" (1932).
אמנת הבודו מ-1987 קובעת שמטרת המתאמן היא לבנות את אופיו ולתרום לחברה.
אבל שלום הוא מטרה של טווח ארוך. ברגע שבו מישהו תוקף אותך, אין זמן לבנות ידידות. אז מה עושים עכשיו?
המטרה המיידית: שליטה
התשובה שלי היא שליטה, בשני שלבים.
קודם כל, שליטה עצמית. מי שנגרר אחרי היריב, נעלב או נבהל, כבר איבד את השליטה על מה שקורה. במסורת היפנית יש כמה מונחים שמתארים את מצב הנפש הזה:
פודוֹשִׁין (不動心, "לב שאינו זז"): לא קיפאון, אלא נפש שלא נגררת ולא נאחזת בדבר אחד. נזיר הזן טקואן (1573–1645) כתב שאין להצמיד את הנפש לנקודה אחת, כי אז היא מפסיקה לנוע בחופשיות.
מוּשִׁין (無心, "ללא מחשבה"): צלילות שבה הפעולה זורמת מעצמה, בלי שמחשבה תעצור אותה. כך מוגדר המושג בתערוכה "דוֹ – רוח הדרך" של מוזיאון תל אביב לאמנות.
זָנְשִׁין (残心, "הנפש שנשארת"): ערנות שממשיכה גם אחרי הפעולה, כי העימות לא נגמר במכה אחת.
מוּטוֹ דוֹרִי (無刀捕り, "ללכוד בלי חרב"): במקור התמודדות בידיים ריקות מול חרב. בבוג'ינקאן: היכולת לפעול נכון תחת איום גדול, בלי להישען על נשק או טכניקה קבועה.
המשותף לכולם: שליטה עצמית אינה ריסון מתוח, אלא חופש.
אחר כך, שליטה במצב. מי ששולט בעצמו יכול לשלוט גם ביריב ומעל הכל במצב כולו. כשאני שולט במצב, אני יכול להוביל אותו לתוצאה שאני רוצה, עם מינימום פגיעה ביריב ובעצמי. וכאן המטרה המיידית מתחברת למטרת העל: פגיעה מינימלית משאירה פתח לרגיעה ואולי אפילו לידידות.
סיפור יפני ידוע ממחיש את הרעיון הזה. לפי הסיפור, הסייף המפורסם מיאמוטו מוסאשי התרברב בפני זקן אחד. הזקן צחק. מוסאשי נעלב ותקף אותו בחרב. הזקן, שהיה סייף מיומן, הדף את המכה במכסה סיר מעץ. מוסאשי התרשם, התנצל והפך לתלמידו.
הסיפור מראה בדיוק את שני שלבי השליטה. מוסאשי נגרר אחרי העלבון ואיבד את השליטה העצמית. הזקן נשאר רגוע, שלט במצב בלי לפגוע ביריב וסיים את העימות במקום שבו היריב הפך לתלמיד. כל המטרות של הפרק הזה נמצאות בסצנה אחת. זהו כמובן סיפור מסורת ולא תיעוד היסטורי.
אז איך משיגים שליטה באחר? לדעתי יש לה שני מישורים עיקריים:
שליטה פיזית: נלמדת ומתבצעת באמצעות טכניקות לחימה: תנועה, מרחק, נעילות, הפלות. זה החלק שרואים באימון והוא נמדד בקלות יחסית.
שליטה נפשית-מנטלית: נושא מורכב וחמקמק בהרבה. בבוג'ינקאן לומדים גם אותה ולפי הבנתי היא חלק בלתי נפרד מהנינפו. אבל אולי בגלל הרגישות של הנושא ואולי בגלל המורכבות שלו, מעבירים אותה בדרך עקיפה ולא גלויה ולא כל המורים מלמדים אותה.
שני המישורים קשורים זה בזה: טכניקה בלי שליטה נפשית נשארת מכנית ושליטה נפשית בלי בסיס פיזי לא תחזיק מעמד ברגע האמת.
לסיכום
לשאלה "מה מטרת הבודו?" התשובה שלי היא שליטה: קודם בעצמי ואחר כך במצב. ומעל השליטה עומדת מטרת העל, שלום.
זהו הפרק האחרון בסדרה. לפרקים הקודמים: בודו (א'): בו ודו – משמעות המילה; בודו (ב'): בוג'וטסו, בוגיי ובודו.
מקורות
קאנו ג'יגורו (Kano), 1932: The Contribution of Judo to Education
איגוד הבודו היפני, אמנת הבודו (1987): באתר ניפון בודוקאן
טקואן סוהו, פודוצ'י שינמיורוקו, בתרגום וויליאם בודיפורד (Bodiford), בתוך Sources of Japanese Tradition, כרך 2: PDF
האתר kenshi247: Zanshin
מיכאל מטנר (Mattner), 2020, כתב העת Acta Periodica Duellatorum 8(1), עמ' 183–198: Understanding the No-sword with no teacher
הדוג'ו של הבוג'ינקאן ביוון (Bujinkan Greece): Mutō dori
מוזיאון תל אביב לאמנות: דוֹ – רוח הדרך
תגובות