קיהון-האפו: משמעות ומהות
באימונים אנחנו שומעים שוב ושוב את המונח "קיהון-האפו". רבים יודעים שמדובר ב"תרגילי בסיס". אבל מהם בדיוק התרגילים האלה, מאין הם באים ומדוע דווקא הם נחשבים לבסיס? במאמר הזה אנסה לענות על השאלות האלה.
מה פירוש השם
קיהון (基本) פירושו יסוד או בסיס. המונח משמש בכל אמנויות הלחימה היפניות לתיאור התרגול של היסודות: עמידות, תנועה, נפילות, מכות, בריחים והטלות. האפו (八法) פירושו "שמונה שיטות". יחד, קיהון-האפו הם שמונה תרגילי היסוד של הבודו-טאיג'וטסו.
שמונת התרגילים מתחלקים לשתי קבוצות:
קושי קיהון סנפו (骨指基本三法): שלוש צורות של מכות ובעיטות. קושי (骨指) מורכב מהסימנים "עצם" ו"אצבע". זה גם שמה של הקושיג'וטסו, שיטת הלחימה של גיוקו-ריו, שבה לפי המסורת חישלו הלוחמים את אצבעות הידיים והרגליים.
טוריטה גוהו (בכתיב המלא: 捕手基本型五法): חמש טכניקות של בריחים והטלות. טוריטה (捕手) פירושו בערך "יד לוכדת".
מאין הם באים
לפי המסורת של הבוג'ינקאן, מקור הקיהון-האפו בגיוקו-ריו קושיג'וטסו. באתר של הדוג'ו השוודי בוג'ינקאן טוריו מוסבר ששלוש צורות המכות לקוחות מהקאטות הבסיסיות של הקושיג'וטסו, ושחמש הטכניקות של הטוריטה לקוחות מקאטות הלפיתה וההטלה של אותה אסכולה.
אבל לא כולם מסכימים. בדיון בין מתאמנים ותיקים בפורום MartialTalk היו שטענו שרק שלוש צורות המכות באות מגיוקו-ריו ושחלק מהבריחים מופיעים גם בקוטו-ריו ובטאקאגי יושין-ריו. אחד המשתתפים העריך שהאצומי גיבש את הקיהון-האפו כמערך קבוע רק בסוף שנות ה-70 או בשנות ה-80. זהו דיון בפורום ולא מחקר, ולכן אני מביא אותו כעדות למחלוקת ולא כהכרעה.
גם התוכן עצמו אינו קבוע לגמרי. אצל מורים ובדוג'ואים שונים מופיעות מדי פעם, במקום אחת מטכניקות הטוריטה, מוסו-דורי, אוני-קודאקי, הון-גיאקו או ג'יגוקו-דורי. ההבדלים נוגעים כמעט רק לטוריטה. בבוג'ינקאן נהוג גם לבצע את שמונת התרגילים ברוח של אסכולות שונות, וכך הם משמשים בסיס ללימוד של כל תשע המסורות.
מדוע "בסיס"
האצומי מייחס לקיהון-האפו חשיבות רבה. בגיליון מס' 9 של סאנמיאקו (Sanmyaku), העלון שהוציא, הוא כותב (בתרגום חופשי שלי מהתרגום לאנגלית): "אי אפשר לומר שהבנת את הקיהון-האפו אם לא חיברת בין הצורות האלה לבין ההאפו ביקן, הבוגיי ג'והאפן והנינג'ה ג'והאקיי". ובהמשך: "כאשר הקיהון-האפו מוליד 10,000 דרכים ו-10,000 הדרכים הופכות לאינסוף, הוא נעשה לשורש של דרכי הלחימה".
שלושת המונחים שהוא מזכיר רחבים בהרבה משמונה תרגילים:
האפו ביקן: "החרב הנסתרת של שמונה השיטות", עקרונות העבודה בכלי נשק.
בוגיי ג'והאפן: שמונה עשר תחומי ההתמחות של הסמוראי.
נינג'ה ג'והאקיי: שמונה עשר תחומי ההתמחות של הנינג'ה.
כלומר, הקיהון-האפו אינו רשימה של שמונה תרגילים לשינון. הוא בסיס במובן של שורש: ממנו צומחות אינספור וריאציות, בידיים ריקות ובכלי נשק.
שלוש וחמש: הרעיונות שמאחורי שתי הקבוצות
באותו קטע מקשר האצומי כל קבוצה לרעיון רחב יותר. הקשר נשען גם על המספרים: שלוש צורות המכות מקושרות לשני רעיונות של "שלושה" וחמש טכניקות הטוריטה לרעיון של "חמישה". האצומי עצמו לא מסביר שם איך בדיוק הם קשורים. מה שלהלן הוא הסבר של המושגים ושל הפרשנות המקובלת להם בבוג'ינקאן.
שלושה: טן-צ'י-ג'ין וסאנשין
טן-צ'י-ג'ין (天地人, שמיים-אדמה-אדם) הם "שלושת הכוחות" של המחשבה הסינית (סאן-צאי, 三才). האדם עומד בין השמיים לאדמה ומחבר ביניהם. בבוג'ינקאן זהו גם שמה של תוכנית הלימוד הבסיסית, טנצ'יג'ין ריאקו נו מאקי. באימון מקובל לקשר את שלושת הרבדים לגוף: שמיים לידיים, אדמה לרגליים ואדם לגוף כולו.
סאנשין (三心) פירושו "שלושה לבבות" או "שלוש רוחות". "לב" כאן הוא תודעה או גישה. השלושה מתפרשת באימון בכמה דרכים. אחת היא שלושה זמנים: לפני ההתקפה, במהלכה ואחריה. אחרת היא שלושה רגעים בכל צורה: קאמאה (העמידה והגישה), אוקמי (קבלת ההתקפה) וקאשי (התגובה).
בעיניי זה הקשר לקושי סנפו. שלוש צורות המכות אינן רק שלוש טכניקות. כל אחת מהן מתרגלת את התיאום בין ידיים, רגליים וגוף ואת הרצף של עמידה, קבלה ותגובה.
חמישה: חמשת היסודות
את הטוריטה גוהו מקשר האצומי לצ'י-סוי-קה-פו-קו: אדמה, מים, אש, רוח וריק. זהו הגודאי (五大), מונח בודהיסטי. הוא שונה מתורת חמשת השלבים הסינית (עץ, אש, אדמה, מתכת ומים), שביפנית נקראת גוגיו (五行).
כאן מגיע מקור הבלבול. האצומי משתמש באותו קטע במונח גוגיו, אבל לא במובן של התורה הסינית. הסימן 行 (גיו) פירושו גם "תרגול", וכך גוגיו נקרא כאן "חמשה תרגולים". מסיבה זו נקראות חמש הצורות שמתרגלות את היסודות בשני שמות: סאנשין נו קאטה או גוגיו נו קאטה. כל אחת מהן קרויה על שם יסוד אחר מהגודאי.
כך מקובל להסביר באימון את היסודות כאיכויות של תנועה ושל תגובה. אין לכך מקור מוסמך אחד, והדגשים משתנים ממורה למורה:
אדמה (צ'י): יציבות ועמידה איתנה.
מים (סוי): נסיגה וזרימה עם כוח היריב.
אש (קה): כניסה נחושה ומהירה.
רוח (פו): תנועה קלה ומתחמקת.
ריק (קו): הסתגלות ופעולה ללא צורה קבועה.
לפי הפרשנות הזו, חמש טכניקות הטוריטה הן חמש דרכים לפגוש את כוחו של היריב.
הממד המוסרי
בהמשך אותו קטע כותב האצומי שהלב הוא ג'ין-גי-ריי-צ'י-שין (仁義礼智信). אלה חמש המעלות הקבועות של הקונפוציאניות:
ג'ין (仁): טוב לב וחמלה, הרצון לעזור לאחרים בלי לצפות לתמורה. זו העליונה שבהן.
גי (義): צדק, לעשות את הנכון.
ריי (礼): הגינות וכבוד למנהגים ולחובות.
צ'י (智): חוכמה, היכולת להבחין בין טוב לרע.
שין (信): נאמנות ויושרה, התאמה בין מה שאומרים למה שעושים.
מכל אלה, לדבריו, נוצרת הרמוניה של לב הלוחם. כאן הוא מפנה למשפט "ווא או מוטה טוטושי טו נאסו" (和を以て貴しと為す). זו פתיחת הסעיף הראשון בחוקה בת 17 הסעיפים שמיוחסת לנסיך שוטוקו (604): "יש להוקיר הרמוניה ולהימנע ממחלוקת".
המסקנה של האצומי היא שהקיהון-האפו אינו רק טכניקה של פגיעה ושליטה. הוא נשען על לב שמכוון להרמוניה, ולכן הוא קורא לו מתנה מן השמיים. זה מתאים למה שכתבתי בפרק השלישי של סדרת הבודו: מעל השליטה עומדת מטרת העל, שלום.
בעיניי, המשמעות המעשית פשוטה: הקיהון-האפו מלמד עקרונות של מרחק, זווית, תזמון ומבנה ולא רק צורות. מי שמתרגל אותו לאורך שנים מגלה את העקרונות האלה שוב ושוב גם בטכניקות אחרות.
שמונת התרגילים
התיאורים כאן מקוצרים ומציגים גרסה נפוצה אחת. לכל מורה יש דגשים משלו, ולכן כדאי ללמוד את הביצוע מהמורה שלכם. קישורים לסרטוני הדגמה מופיעים בסוף המאמר.
קושי קיהון סנפו (כל צורה מתרגלים בצד ימין ובצד שמאל):
איצ'ימונג'י נו קאטה: מעמידת איצ'ימונג'י (一文字), שבה היד הקדמית מושטת קדימה. כשהיריב תוקף, היד הקדמית מסיטה את ההתקפה בתנועה מעגלית. אז מתקדמים ומכים בצד היד (אומוטה-שוטו) בצד הצוואר של היריב.
איצ'ימונג'י קאטה באימון דוג'ו קרקל היצ'ו נו קאטה: מעמידת היצ'ו (飛鳥, "ציפור מעופפת"), על רגל אחת. מסיטים את ההתקפה, בועטים לאזור שמתחת לעצם החזה ומכים באומוטה-שוטו בצד הצוואר.
ג'ומונג'י נו קאטה: מעמידת ג'ומונג'י (十文字), הידיים מוצלבות לפני הגוף. כשהיריב מכה באגרוף, מכים ביד התוקפת, ממשיכים בנעיצת אגודל (בושי-קן) לחזה ונסוגים בתנועת גוף (טאי-סבאקי). חוזרים על הרצף בצד השני ומסיימים שוב בג'ומונג'י.
ג'ומונג'י קאטה באימון דוג'ו קרקל
טוריטה גוהו:
אומוטה גיאקו: היפוך חיצוני של פרק כף היד.
אומוטה גיאקו קן-סבאקי: היפוך חיצוני מתוך התחמקות מאגרוף.
אורה גיאקו: היפוך פנימי של פרק כף היד.
מושה דורי ("לכידת הלוחם"): בריח על המרפק והכתף.
גנסקי נאגה ("הטלת הסלע"): בריח על המרפק שמסתיים בהטלה.
סרטוני הדגמה
שמונת התרגילים ברצף אחד: צפייה
קושי קיהון סנפו: צפייה
איצ'ימונג'י נו קאמאה, הסבר של האצומי: צפייה
אומוטה גיאקו: צפייה
אומוטה גיאקו קן-סבאקי, בהדגמת האצומי: צפייה
אורה גיאקו: צפייה
מושה דורי: צפייה
גנסקי נאגה: צפייה
וריאציות: מוסו-דורי בהדגמת נוגוצ'י (צפייה), אוני-קודאקי בהדגמת נוגוצ'י (צפייה), הון-גיאקו (צפייה)
מקורות
מסאאקי האצומי, The Way of the Ninja: Secret Techniques, תרגום בן ג'ונס, Kodansha International, 2004.
מסאאקי האצומי, Unarmed Fighting Techniques of the Samurai, Kodansha.
מסאאקי האצומי, Sanmyaku מס' 9, בתרגום לאנגלית כפי שמופיע באתר Bujinkan Greece.
הדוג'ו בוג'ינקאן טוריו: Kosshijutsu.
הדיון Kihon Happo roots בפורום MartialTalk.
אנציקלופדיה בריטניקה: Wuxing.
מילון Jisho: 五大 (גודאי).
החוקה בת 17 הסעיפים, מתוך Asia for Educators: נוסח החוקה.
אנציקלופדיה Encyclopedia.com: Shotoku Taishi.
קומה (בלוג של מתאמן בוג'ינקאן ותיק): Does 3 = 5?, על סאנשין וגוגיו.
EBSCO Research Starters: Ren (Confucianism), על חמש המעלות הקבועות.
וודאנג אקדמי: San Cai, על שמיים-אדמה-אדם.
תגובות