נינג'ה ונינג'וטסו (א'): מי היו השינובי?
הסדרה במבט אחד
מי היו השינובי? (הפרק הנוכחי)
ב-2020 פרסמתי כאן סדרה על הנינג'ה והנינג'וטסו. מאז פורסם מחקר חדש, בעיקר מהמרכז הבינלאומי לחקר הנינג'ה של אוניברסיטת מיאה ביפן וחלק ממה שכתבתי אז דורש תיקון. זו הגרסה המעודכנת, בחמישה פרקים. בפרק הראשון אני שואל שאלה פשוטה: מי היו האנשים שאנחנו קוראים להם היום נינג'ה ומה הם עשו באמת?
"נינג'ה" היא מילה מודרנית
במקורות ההיסטוריים כמעט לא מופיעה המילה נינג'ה. הם נקראו שינובי (忍び), או שינובי נו מונו, "אלה שפועלים בהסתר". באזורים שונים השתמשו גם בשמות אחרים, כמו ראפה, סופה וקוסה. לפי פרופ' יאמדה יוג'י מאוניברסיטת מיאה, השם "נינג'ה" (忍者) נעשה נפוץ בספרות רק בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20.
על הסימן 忍 עצמו, שפירושו גם סבלנות ועמידות, כתבתי במאמר מהות הנינג'וטסו על פי הבוג'ינקאן.
מה השינובי עשו
התיעוד המוקדם ביותר הוא מהמאה ה-14. בטאיהיקי, כרוניקה של מלחמות אותה תקופה, מתואר שינובי בשירות אשיקאגה שמצית אש במקדש איוואשימיזו האצ'ימן שליד קיוטו. לפי יאמדה, השינובי פעלו מתקופת הננבוקוצ'ו (1336–1392) ועד סוף תקופת אדו (1868) והתפקיד העיקרי שלהם היה מודיעין. בתקופת המלחמות הפנימיות (סנגוקו) שכרו אותם שליטים מקומיים כדי לאסוף מידע מעבר לקווי האויב, לחדור למחנות, להצית אש, לפשוט בלילה ולהציב מארבים. אבל המשימה החשובה מכולן הייתה לחזור עם המידע. לכן הם נמנעו מקרב ככל שיכלו.
שינובי לא היו מעמד אחד. ביניהם היו סמוראים בדרגה נמוכה, איכרים עם חלק מזכויות הסמוראים ואיכרים רגילים. בתקופת אדו השלווה השתנה תפקידם: הם שמרו על שערים, אבטחו אזורים וליוו אדונים. לפי יאמדה, הפעולה הצבאית הגדולה האחרונה שלהם הייתה במרד שימבארה (1637–1638).
איגה וקוגה
שני אזורים קשורים יותר מכל השאר לשינובי: איגה, במחוז מיאה של היום, וקוגה (קוקה), במחוז שיגה. יאמדה מסביר את מעמדם בכמה גורמים: שטח הררי, קרבה לקיוטו, מסורת של שוגנדו (סגפנות הרים) וקשרי נישואין בין שני האזורים. שניהם נוהלו בידי בריתות מקומיות עצמאיות (איקי), שהשכירו את לוחמיהן למחוזות שכנים. יאמדה מעריך שהשינובי הראשונים שם היו איכרים שהגנו על העצמאות שלהם.
העצמאות הזו הסתיימה במלחמת טנשו איגה. ב-1579 פלש לאיגה אודה נובוקאצו, בנו של אודה נובונאגה ונוחל תבוסה. לפי מוזיאון הנינג'ה של איגה, המגנים ידעו מראש על המתקפה וניצלו את השטח. ב-1581 פלש נובונאגה עצמו עם קרוב ל-50,000 לוחמים מול כמה אלפי מגנים ותוך כחודש השמיד את ההתנגדות. חלק גדול מהפרטים מוכר מכרוניקות מאוחרות ובהן האירנקי, לכן המספרים הם הערכה.
לא כל החוקרים מקבלים את מעמדן המיוחד של איגה וקוגה. ההיסטוריון סטיבן טרנבול טוען שלחימה חשאית התקיימה בכל יפן ושעד 1581 אפשר לזהות רק תיאור אמין אחד של לוחמה כזו באיגה ובקוגה. לדבריו, שני האזורים טענו למומחיות מיוחדת וכך נוצרה "מסורת מומצאת" שמשפיעה עד היום.
מאיפה בא הדימוי
בתקופת אדו רוב האנשים מעולם לא פגשו שינובי. את הנינג'ה הם הכירו מהתיאטרון, מספרים ומהדפסי עץ ושם הוא הופיע בעיקר בשני תפקידים: גנב שמסתנן ומשיג חפץ יקר, או קוסם שמשתמש בכוחותיו כדי להפיל שלטון. שם נולד גם הלבוש השחור עם השוריקן. לפי יאמדה, אין תיעוד אמין לשימוש של שינובי בשוריקן והם מעולם לא לבשו בגדים שמזהים אותם כשינובי. מי שתפקידו להיעלם לא יתלבש במדים. שון אסקיו, מורה בבוג'ינקאן שלמד יפנית והיסטוריה באוניברסיטת סופיה בטוקיו וחוקר את תולדות מסורות הבוג'ינקאן, מצביע מנגד על מסמכים שלדבריו מתארים בגדים כהים לפשיטות ליליות. כלומר, גם אם היה לבוש כהה למשימה מסוימת, לא היה "מדי נינג'ה".
בתקופת אדו הנינג'ה הספרותי היה בדרך כלל נבל. בתקופת טאישו (1912–1926) הציגה סדרת הספרים טאצ'יקאווה בונקו את סרוטובי סאסוקה כגיבור חיובי ובשנות ה-60 פרץ ביפן "הנינג'ה בום". על הבום הזה, שבו היה מעורב גם האצומי, כתבתי במאמר נינפו ונינג'וטסו: מה ההבדל ביניהם?. משם הדרך קצרה לסרטי הוליווד של שנות ה-80 ולמשחקי המחשב.
מה נשאר
השינובי ההיסטורי היה פחות קסום מהנינג'ה של הסרטים ומעניין יותר ממנו. הוא היה איש מקצוע של מידע, הסתגלות והישרדות ולא לוחם על. בפרק הבא אנסה לענות על שאלה קשה יותר: מאיפה הגיע הנינג'וטסו ומה ההבדל בין מה שידוע למה שמסופר.
מקורות
איטקורה קימיה, ראיון עם פרופ' יאמדה יוג'י: Que sait-on réellement des ninjas?, Nippon.com, 2023.
סטיבן טרנבול: The Ninja: An Invented Tradition?, Journal of Global Initiatives 9(1).
מלחמת טנשו איגה: מוזיאון הנינג'ה של איגה, Tensho Iga-no-ran.
טוקיו ויקנדר, על מחקרו של יאמדה: The Real History of Ninjas.
המרכז הבינלאומי לחקר הנינג'ה, אוניברסיטת מיאה: International Ninja Research Center.
שון אסקיו, פרסום בפייסבוק על לבוש השינובי, 4 בדצמבר 2020.
תגובות