נינג'ה ונינג'וטסו (ג'): הבנסנשוקאי – אנציקלופדיית השינובי
הסדרה במבט אחד
הבנסנשוקאי – אנציקלופדיית השינובי (הפרק הנוכחי)
רוב מה שנכתב על הנינג'ה נכתב בידי אחרים: מספרי סיפורים, מחזאים, סופרים ובמאים. הבנסנשוקאי (萬川集海) הוא אחד המקומות המעטים שבהם מסורת השינובי מדברת בשם עצמה. שמו פירושו "עשרת אלפים נהרות נאספים לים אחד" והשם עצמו מסביר את הכוונה: לאסוף לחיבור אחד את הידע של זרמים רבים, בעיקר של איגה ושל קוגה.
מתי ומי
החיבור הושלם ב-1676, כשבעים שנה אחרי סוף תקופת המלחמות. הוא מיוחס לפוג'יבאיאשי יאסוטאקה, צאצא של משפחת פוג'יבאיאשי מאיגה. רשומת הקטלוג של עיריית איגה מציינת שבעותק של איגה מופיע רק "הנזיר פוג'יבאיאשי" ולכן יש חוקרים שרואים בו חיבור שנמסר בתוך המשפחה ולא ספר של מחבר יחיד.
המועד חשוב להבנת החיבור. הוא לא נכתב בידי שינובי בזמן מלחמה אלא בתקופת שלום, כשהידע הזה הלך ונעלם. לפעמים הוא שימש גם כתעודת יוחסין. לפי מאגר ההסברים של סוכנות התיירות של יפן, ב-1789 נסעו "השרידים הותיקים של קוגה" לאדו והגישו את הבנסנשוקאי לשוגונאט, כדי להוכיח את ייחוסם ואת מקצועם. הם קיבלו כסף וחזרו איתו למשפחותיהם. ספריית הפרלמנט הלאומית של יפן מתארכת הגשה של החיבור לשוגונאט בידי לוחמי קוגה ל-1854. ייתכן שהיו כמה הגשות. לא מצאתי מקור שמיישב בין שני התאריכים.
מבנה החיבור
החיבור כולל 22 כרכים. הכרך הראשון כולל הקדמה, פרק הסבר, תוכן עניינים ופרק של שאלות ותשובות. שאר הכרכים מחולקים כך:
חלק | ביפנית | נושא | כרכים |
סֵישין | 正心 | "הלב הנכון": מוסר, נאמנות ומטרת השינובי | 2 |
שוֹצ'י | 将知 | מה שמפקד צריך לדעת: הפעלת מרגלים, סימנים, סיסמאות והגנה מפני מרגלי האויב | 4 |
יוֹנין | 陽忍 | "ההתגנבות הגלויה": חדירה בתחפושת ובזהות בדויה, לאור היום | 3 |
אינין | 陰忍 | "ההתגנבות הסמויה": חדירה בלילה, לטירות ולמחנות | 5 |
טֶנג'י | 天時 | "עיתוי השמיים": מזג אוויר, כוכבים, לוח שנה וניווט | 2 |
נינקי | 忍器 | כלים: טיפוס, חציית מים, פריצה ואש | 5 |
כבר מהמבנה רואים שהחיבור מתחיל במוסר ובמנהיגות ולא בכלים. הכלים מגיעים בסוף.
מה כתוב בפנים: מסע לפי סדר הכרכים
כדי להבין מה באמת יש בבנסנשוקאי, הלכתי לפי תוכן העניינים המלא של החיבור ולפי התרגומים של ההקדמה ושל כמה מהפרקים. את שניהם פרסם מוזיאון הנינג'ה של איגה במאגר שלו. מה שמופיע כאן במרכאות הוא תרגום חופשי שלי.
הכרך הראשון: הקדמה, הסבר ושאלות ותשובות
ההקדמה נפתחת במשפט הראשון של אמנות המלחמה, החיבור הצבאי הסיני הקלאסי המיוחס לסון דזה: "המלחמה היא עניין גדול למדינה, דרך החיים והמוות, הקיום והאבדון". משם פוג'יבאיאשי בונה את הטיעון שלו: גם מפקד מוכשר ייכשל אם לא ידע מה האויב מתכנן בסתר. הדרך לדעת זאת היא הנינג'וטסו. לדבריו, אדם אחד שפועל נכון יכול להביא להשמדת צבא שלם. ההקדמה חתומה ב-1676 בידי "פוג'יבאיאשי יאסוטאקה, נזיר ממחוז קוקה שבאומי". ספריית הפרלמנט הלאומית של יפן מעירה שבחיבור הוא מוצג כאיש קוגה, אבל מצבת הזיכרון של אבותיו נמצאת באיגה ולכן כנראה היה מאיגה. בתקופה ההיא הגבול בין שני האזורים לא היה חד.
בפרק ההסבר (凡例) פוג'יבאיאשי מתאר את השיטה שלו. הוא אסף את הטכניקות ואת הכלים הסודיים של אחד-עשר שינובי מאיגה ומקוגה, השליך את מה שנראה לו חלש והוסיף אסטרטגיות של מצביאים יפנים וסינים. הוא גם מסביר בגלוי שלא פירט הכול: מי שלומד מהספר בלי מורה לא יגיע לסודות, כי אלה נמסרים בעל פה. זה מקור ההערה "קודן" שחוזרת בספר.
אחד מאחד-עשר האמנים שהוא מונה הוא שימוטסוגה נו קוזארו, "הקוף מאיגה התחתית". לפי ספריית הפרלמנט הלאומית של יפן, החיבור מספר שקוזארו נכנס לטירה דרך תעלת ניקוז של מים, הצית אותה וגרם לנפילתה.
פרק השאלות והתשובות (術問答) מעניין במיוחד, כי פוג'יבאיאשי שואל בו את השאלות שגם אנחנו שואלים. מתי התחיל הנינג'וטסו? התשובה מייחסת אותו לפוּשי ולקיסר הצהוב, שליטים אגדיים של סין הקדומה, אבל מודה מיד שבספרים הקדומים אין עליו תיעוד ישיר. למה הוא חיוני במלחמה? כי בלי לדעת מה האויב מתכנן אי אפשר לבחור טקטיקה. איך קוראים לו בסין? ג'יאן (間), "סדק", כי הסוכן חודר דרך הסדקים בהגנת האויב. אותה מילה פירושה גם "להפריד", כי הסוכן זורע מחלוקת בין האויב לבין בעלי בריתו. כדוגמה יפנית החיבור מביא את קוסונוקי מסאשיגה, מצביא מהמאה ה-14 שנחשב ביפן לסמל של נאמנות, שהחזיק לפי החיבור 48 סוכנים בקיוטו בשלוש קבוצות של שישה-עשר. והשאלה האחרונה: למה השם היפני הוא שינובי? כי הסימן 忍 בנוי מלהב (刃) מעל לב (心) וזה לדעתו לב העניין.
הלב הנכון (סישין): כרכים 2–3
"שורש אמנות השינובי הוא הלב הנכון וסופה הוא תחבולה והטעיה." במשפט הזה נפתח חלק הסישין והוא מסביר את הסדר של כל הספר. מי שמלמד להטעות חייב להתחיל במוסר, אחרת לימד גנבים. הלב הנכון מוגדר בארבע מעלות שמקורן בקונפוציאניות: חסד, צדק, נאמנות וכנות. פוג'יבאיאשי מצטט את "הלימוד הגדול", אחד מחיבורי היסוד של הקונפוציאניות: "כשהלב אינו נוכח, מסתכלים ואין רואים, מקשיבים ואין שומעים." והוא קובע שאמנות השינובי לא נועדה לרווח אישי ולא לשירות של אדון שאין בו מוסר. מי שיעשה כך ייחשף. ואם לא ייחשף, הדבר יפגע בו בסוף.
הסעיפים המעשיים בחלק הזה מפתיעים. השינובי צריך פנים שלוות, כי "פנים שלוות הן תחילתה של תחבולה נבונה". הוא צריך להיות אמין תמיד ולא לשקר גם בצחוק, כי מי שדבריו ומעשיו לא תואמים יינטש. כאן מופיע הפרדוקס של המקצוע: מי שתפקידו להטעות את האויב חייב להיות אמין לגמרי בעיני האנשים שלו. אבל גם לאמינות יש גבול. החיבור מביא את סיפורו של ויי שנג הסיני, שהבטיח לפגוש אישה מתחת לגשר, לא זז כשהמים עלו וטבע. לפי פוג'יבאיאשי, אמינות שאין בה שיקול דעת אינה מעלה.
החלק השני של הסישין נקרא "להב הלב" (刃心). הוא עוסק בסבולת: מי שמאבד את עצמו בגלל עלבון קטן מגלה "אומץ של אדם פשוט". הדוגמה היא האן שין, שבצעירותו הסכים לזחול בין רגליו של בריון כדי לא להיגרר לקטטה ולימים היה למצביא של שושלת האן ששלט ברבבות. החלק מורה גם להתרחק מיין, מתאוות מין ומחמדנות, כי הם "גונבים את הלב האמיתי" ורבים מגלים בגללם סודות. ולבסוף הוא מבחין בין "אומץ של דם", שנולד מכעס רגעי ודועך מהר, לבין "אומץ של צדק", שנובע מתחושת חובה ומחזיק את האדם יציב. על משמעות החלק הזה לנינפו כתבתי במאמר נינפו ונינג'וטסו: מה ההבדל ביניהם?
מה שמפקד צריך לדעת (שוצ'י): כרכים 4–7
החלק הזה מופנה לא לשינובי אלא למי שמפעיל אותו. פוג'יבאיאשי מסביר בהקדמה שגם שינובי מוכשר ייכשל אם המפקד לא יודע איך להשתמש בו. בתוכן העניינים מופיעים "שלושה איסורים בנינג'וטסו", כתב סתרים, מכתבים שנשלחים קשורים לחץ, אותות מוסכמים, הסכמים בין המפקד לשינובי שמבטיחים את שלומו והדרך לגייס שינובי.
החצי השני של השוצ'י עוסק במה שהיינו קוראים היום ריגול נגדי: איך למנוע משינובי של האויב להיכנס. יש בו "חמישה סעיפים: אל תעסיק את השינובי של האויב", כללים למדורות שמירה, מילות סיסמה וסימני זיהוי, נוהלי שמירה, סיורי לילה ואפילו "כלים שבעזרתם מונעים את כניסת השינובי של האויב". מי שכתב את החלק הזה ידע שהאויב קורא את אותם ספרים.
ההתגנבות הגלויה (יונין): כרכים 8–10
לפי האנציקלופדיה היפנית ניפוניקה, יונין הוא חדירה למחנה האויב "בגלוי, בעזרת תחבולה", כלומר בזהות בדויה ולא בהסתתרות. הכרך הראשון בחלק הזה נקרא "כניסה מרחוק" והוא עוסק בפעולות שמתחילות הרבה לפני המלחמה. השמות של הטכניקות פואטיים: "האיש שבירח", "דמות הצל", "בני הכפר", "תולעת בגוף", "הפיכת השק", "אור הגחלילית", "יריקה לשמיים", "הקשת הרפויה" ו"ההד". את מה שכל שם מסתיר החיבור מסביר רק בחלקו והשאר נמסר בעל פה.
הכרך השני נקרא "כניסה מקרוב". הוא עוסק בהתאמת מילות הסיסמה וסימני הזיהוי של האויב כדי להיטמע בין אנשיו ובטכניקות כמו "הירח במים" ו"כניסה בעמק". הכרך השלישי, "עין מתבוננת", הוא מדריך מעשי לתצפית: איך להעריך עומק של נהר, של שדה אורז ושל חפיר, איך לדעת אם טירה מוגנת היטב, איך לאמוד את גודל צבא האויב ואת היערכותו ואיך לזהות מארב. לפי ההסבר בכרך הראשון, השינובי צריך "לראות ולשמוע כל הזמן".
ההתגנבות הסמויה (אינין): כרכים 11–15
אינין הוא החדירה שרוב האנשים מדמיינים: לפי ניפוניקה, כניסה "בהסתר, תוך ניצול הפרצות של האויב". שני הכרכים הראשונים עוסקים בחדירה לטירות ולמחנות, כולל הצתה. הכרך השלישי, "חדירה לבית", מראה כמה החיבור מעשי. יש בו סעיפים על דפוסי השינה של אנשים בכל עונה, על הערכת עומק השינה לפי הגיל ולפי מצב הרוח, על התמודדות עם כלבים, על שיטות הליכה, על נטרול רעשים, על "הלילות שבהם צריך להיכנס" ואפילו על "הקשבה לנחירות" כדי לדעת אם אדם באמת ישן.
הכרך הרביעי מוקדש לפתיחת דלתות: איך לזהות במגע יד את סוג הבריח, איך להוציא אותו, איך לזהות צירים ומנעולים מסוגים שונים ואיך לפתוח אותם. הכרך החמישי עוסק בפשיטת לילה: סיור מוקדם, יציאה, פקודות, תכנון, עיתוי ו"עשרים ואחד סעיפים בתפיסת אנשים".
עיתוי השמיים (טנג'י): כרכים 16–17
הכרך הראשון בחלק הזה עוסק בטונקו (遁甲), שיטת ניחוש סינית לבחירת ימים, שעות וכיוונים מתאימים לפעולה. הכרך השני מעשי יותר: חיזוי רוח וגשם, חישוב שעות זריחת הירח ושקיעתו, טבלאות של גאות ושפל, מציאת כיוון בלילה חשוך ומדידת זמן. פוג'יבאיאשי עצמו מוריד מחשיבות החלק הזה. הוא מצטט את העיקרון הסיני שלפיו העיתוי חשוב פחות מהשטח והשטח חשוב פחות מהאחדות בין האנשים.
הכלים (נינקי): כרכים 18–22
הכלים מחולקים לארבע קבוצות. כלי טיפוס: סולמות מסוגים רבים, כמו סולם קשרים, סולם מעופף וסולם מתקפל, וגם הקונאי, יתד מתכת לחפירה ולטיפוס, ווים וחבלים. כלי מים: גשר צף, רפסודה מקני סוף, רפסודה מכדים, המיזוגומו ("עכביש המים") וסנפירים. כלי פריצה: מסורים, מקדחים, כלים לפתיחת מנעולים ו"ברזל הקשבה". וכלי אש: לפידים שלא נכבים, פנסים, "אש שבוערת במים" ומתכונים לחומרים שונים ובהם גם "מתכון לשינה עמוקה".
לפי ההסבר בכרך הראשון, הכלים מגיעים בסוף כי הם מלאכה ולא עיקרון. פוג'יבאיאשי מוסיף שני כללים: כל שינובי צריך להכין ולבחון את הכלי בעצמו לפני שהוא משתמש בו ועדיף כלי פשוט שמשמש לכמה מטרות.
על המיזוגומו יש ויכוח מעניין. אנתוני קאמינס ויושיה מינאמי, שתרגמו את החיבור לאנגלית, הציגו בהרצאה באוניברסיטת מיאה ב-2014 את הפרשנות שלפיה זה לא "נעלי מים" אלא מושב צף, שמשתמשים בו יחד עם הסנפירים שמופיעים לידו באותו כרך. על הספק אם הוא עבד בכלל אני כותב בהמשך.
כמה אפשר לסמוך עליו?
הבנסנשוקאי הוא מקור ראשון במעלה, אבל לא תיעוד של מה ששינובי עשו בפועל בתקופת סנגוקו. יש לכך שלוש סיבות:
הראשונה היא העיתוי. כמו שכתבתי בפרק הראשון, החיבור נכתב אחרי מלחמות איגה ואחרי שהעולם שבו פעלו השינובי נעלם.
השנייה היא ההשפעה הסינית. פרופ' טקאמורה טקאיוקי מאוניברסיטת מייג'י השווה את החיבור לאנציקלופדיה הצבאית הסינית ווּבֵּיי ג'ְה מתקופת מינג ומצא דמיון רב בכלים. מסקנתו היא שקשה לומר שכל החומר הוא תיאור נאמן של שינובי מאיגה ומקוגה. החוקר רוב טאק מציין שהחיבור הסיני הגיע ליפן לפני 1664 ושהוא עוסק בקרבות ובמצורים ולא בהתגנבות. אנתוני קאמינס, מתרגם החיבור לאנגלית, טוען שפוג'יבאיאשי השתמש במקורות הסיניים כדי לחזק את דבריו ולא העתיק מהם.
השלישית היא הכלים עצמם. הדוגמה הידועה היא המיזוּגוּמוֹ, "עכביש המים", התקן שנועד לחצות מים. טאק מראה שלפי המידות שבחיבור הוא לא היה יכול לצוף ושהגרסאות שעובדות במוזיאונים ובסרטונים שונות מהתיאור המקורי. ייתכן שחלק מהכלים התקיימו רק על הנייר (הערה/חומר למחשבה: צריך לזכור שמדובר בתורת חשאית/סודית ואף על פי שהספר נכתב בעת של שלום, סביר להניח שהחשדנות והעירנות המשיכו להתקיים בקרב ממשיכי הדרך. לכן סביר מאוד שלא כל הסודות נרשמו ופורסמו וסביר שחלקם עוותו בכוונה. כך לגבי "עכביש המים"...).
מה יוצא מזה? לא כדאי לקרוא את הבנסנשוקאי כספר הדרכה טכני. כדאי לקרוא אותו כחיבור שמראה איך המסורת ראתה את עצמה בסוף המאה ה-17: מה נחשב חשוב, באיזה סדר ולמה. ושם הוא מעניין במיוחד, כי הוא מעמיד את המוסר ואת המודיעין לפני הכלים ולפני הקרב.
גילוי מ-2021
בהקדמה מזכיר פוג'יבאיאשי חיבור קודם בשם קנרין סייו (間林清陽) ושילב בספרו חלקים ממנו. במשך שנים לא נמצא ממנו עותק. לפי סוכנות התיירות של יפן, ב-2021 נמצא בקוגה עותק בכתב יד שמתוארך ל-1748. הממצא מאפשר לבדוק לראשונה מה הבנסנשוקאי לקח ממקור קודם.
בפרק הבא: למה הבוג'ינקאן הפסיק לקרוא לעצמו "נינג'וטסו".
מקורות
מוזיאון הנינג'ה של איגה ועיריית איגה: 萬川集海, רשומת קטלוג.
אנתוני קאמינס ויושיה מינאמי, The Book of Ninja: The Bansenshukai, Watkins, 2013.
רוב טאק: The Shinobi's Ancient Chinese Secrets ו-the mizugumo mystery solved, Critical Ninja Theory.
אתר Inside Ninjutsu: Bansenshūkai at 350, 2026 (מסכם את עמדת טקאמורה).
סוכנות התיירות של יפן, מאגר ההסברים הרב-לשוני: הבנסנשוקאי וקנרין סייו ו-השרידים של קוגה באדו, 1789.
מוזיאון הנינג'ה של איגה, מאגר הנינג'ה: תוכן העניינים של הבנסנשוקאי, כולל ההקדמה, פרק ההסבר, השאלות והתשובות ופרקי הסישין.
ספריית הפרלמנט הלאומית של יפן: ספרי סודות: בואו נקרא חיבורי נינג'וטסו (ביפנית).
האנציקלופדיה ניפוניקה, הערך נינג'וטסו מאת ואטאנבה אִיצ'ירו: קוטובנק (ביפנית).
אנתוני קאמינס ויושיה מינאמי, הרצאה באוניברסיטת מיאה, 2014: The Bansenshukai Back to Life.
תמונת הכריכה: הארכיון הלאומי של יפן, תנאי שימוש חופשי בתמונות הארכיון.
תגובות