דרגות (ג'): הדרגות בבוג'ינקאן – מקרה מבחן
הסדרה במבט אחד
הדרגות בבוג'ינקאן: מקרה מבחן (הפרק הנוכחי)
פתיחה
בשני הפרקים הקודמים ראינו שני עולמות. בעולם הקוריו הדרגה הייתה מגילה פרטית שסימנה אמון והעברה בתוך שושלת. בעולם של קאנו הדרגה הפכה למספר ולצבע, גלויים לכולם ומנוהלים בידי ארגון.
מערכת הדרגות של הבוג'ינקאן מעניינת במיוחד משום שהיא חיה בשני העולמות בו-זמנית. מצד אחד היא נשענת על בתי ספר קלאסיים עם שושלות ארוכות ועל רישיונות מנקיו. מצד שני היא משתמשת בדאן, בקיו ובחגורות ואף לקחה את רעיון "הסולם הפתוח" של קאנו (ראו פרק 2) רחוק יותר מכל ארגון אחר שאני מכיר.
גילוי נאות: אני מתאמן בבוג'ינקאן מאז 1999 ומחזיק בתואר דאי-שיהאן. לכן חלק מהדברים בפרק נכתבים מתוך היכרות אישית. במקומות שבהם אני נשען על מסמכים אני מציין זאת ובמקומות שבהם אני מפרש אני משתדל לומר זאת במפורש.
ארגון, אמנות ותשע שושלות
השם בוג'ינקאן (武神館) פירושו "היכל הלוחם האלוהי". זה שמו של הארגון שייסד מאסאקי האצומי. האמנות הנלמדת בו נקראת בודו-טאיג'וטסו (武道体術), והאצומי גיבש אותה מתוך תשעה בתי ספר עתיקים (ריוּהָא) שעמד בראשם. שלושה מהם נחשבים לנינג'וטסו ושישה לבוג'וטסו של סמוראים. לכן אפשר להסתכל על הבוג'ינקאן בשלוש רמות: הארגון, האמנות ותשע השושלות. כפי שנראה בהמשך, מערכת הדרגות נוגעת בשלושתן.
בראש הארגון עומד מייסדו, מאסאקי האצומי (נולד ב-1931). האצומי למד חמש-עשרה שנה אצל טושיצוגו טקמאצו, ראש תשעת בתי הספר, שב-1968 מינה אותו ליורש של תשעת בתי הספר. טקמאצו נפטר ב-2 באפריל 1972 ובשנת 1978 כבר היו בשימוש השם "בוג'ינקאן" ותואר ההוראה שידושי (士道師, "מורה לדרך הלוחם"), שמסמיך את בעליו ללמד ולפתוח דוג'ו.
מהו סוקה?
סוֹקֶה (宗家) פירושו המילולי "הבית המרכזי". המילון היפני מגדיר אותו כ"משפחה שבמרכז השושלת או הקבוצה, בייחוד המשפחה שהעבירה בתחום אמנותי את המסורת הלגיטימית; וגם ראש המשפחה הזו". המילון מציין גם שמונח נרדף הוא אִיֶימוֹטוֹ, אותו "בית מקור" שפגשנו בפרק 1. בפשטות, הסוקה הוא ראש השושלת של בית ספר מסוים ונושא הסמכות העליונה בו.
האצומי הוא הסוקה של הבוג'ינקאן כולו ובמשך עשרות שנים היה גם הסוקה של כל אחד מתשעת בתי הספר. בדצמבר 2019, בכינוס השנתי שבו נחגג יום הולדתו ה-88, הודיע על פרישתו מהוראה סדירה והעביר את תואר הסוקה של תשעת בתי הספר לשמונה תלמידים יפנים בכירים (סקאסאי נוריו קיבל שניים מהם). זמן קצר אחר כך, עם פרוץ מגפת הקורונה, נסגר באופן זמני ההונבו דוג'ו, הדוג'ו המרכזי של הבוג'ינקאן בעיר נודה שביפן. האצומי נשאר הסוקה של הבוג'ינקאן כולו ואתר ההונבו ממשיך להציג אותו כך.
שתי שכבות: השושלת והארגון
כבר כאן אפשר לראות את המבנה הכפול שעומד בבסיס מערכת הדרגות.
השכבה הראשונה היא השושלות. כל אחד מתשעת בתי הספר הוא שושלת עם סוקה משלה. זה עולם הקוריו שתיארנו בפרק 1: העברה מאדם לאדם, ממורה לתלמיד. בשכבה הזו קיימים בבוג'ינקאן גם רישיונות מנקיו, כולל מנקיו קאידן. כך למשל העניק טושירו נאגאטו, מתלמידיו היפנים הוותיקים של האצומי והסוקה של שינדן פודו-ריו, תעודות מנקיו קאידן בבית הספר הזה לדאנקן סטיוארט מטסמניה (2023) ולמייקל שרלינג מקופנהגן (2024). ארנו קוסרג, דאי-שיהאן מצרפת, קיבל ב-2004 מנקיו קאידן בחרב (טאצ'י) מידי האצומי.
השכבה השנייה היא הארגון. הבוג'ינקאן כארגון מעניק דרגות קיו ודאן, מנפיק תעודות ורושם אותן בהונבו. זה העולם של קאנו מפרק 2.
השכבות לא נפרדות לגמרי. ב-1993 כתב האצומי בעלון Sanmyaku, עלון הבוג'ינקאן באותן שנים, שבעלי דאן 10 מצופים לשלוט בטכניקות המסורתיות של שינדן האפו ביקן (神伝八法秘剣). המונח מורכב מ"שינדן" – "שהועבר מהאלים", "האפו" – "שמונה השיטות" ו"ביקן" – "החרב הסודית". בבוג'ינקאן הוא מתאר את מכלול כישורי הלחימה, בגוף ובכלי נשק, שנלמדים בתשעת בתי הספר. לדבריו, דרגת דאן 10 מחולקת לחמש רמות לפי חמשת היסודות, צ'י-סוי-קא-פו-קו (אדמה, מים, אש, רוח וריק). "בפשטות", כתב, הן מקבילות לשודן, צ'ודן, אוקודן, מנקיו וקאידן. חמש הרמות האלה הן דאן 11 עד 15 של היום. כלומר, החלק העליון של סולם הדאן בנוי על מבנה ההעברה של הקוריו.
באותו מאמר כתב האצומי ש"לסוקה אף פעם אין דאן". זו הקבלה מעניינת לקאנו, שגם לו לפי הקודוקאן לא הייתה דרגת דאן (ראו פרק 2). מי שמעניק את הדרגות עומד מחוץ לסולם.
הסולם: מקיו 9 עד דאן 15
אתר ההונבו הרשמי מפרסם את תקנון הדרגות ואת טופסי הבקשה לדרגה. על המסמך הזה מבוסס הקטע הבא.
דרגות הקיו: מקיו 9 עד קיו 1. מתחת להן נמצא המתחיל, מוּקְיוּ ("ללא קיו").
דרגות הדאן: מדאן 1 עד דאן 15. מעליהן התואר דאי-שיהאן.
מי מגיש את הבקשה או ממליץ, לפי הדרגה:
קיו 9–1: מורה בדרגת שידושי ומעלה.
דאן 1–4: מורה בדרגת שידושי ומעלה.
דאן 5: אחרי מעבר מבחן הסאקי, מבחן לא טכני שאפרט עליו בהמשך הפרק.
רישיון שידושי: אופציונלי, אחרי דאן 5. זהו הרישיון שמסמיך את בעליו ללמד ולפתוח דוג'ו (ראו הסבר בהמשך הפרק).
דאן 6–9: מורה שידושי בדרגה גבוהה מהדרגה המבוקשת.
דאן 10: שלושה שיהאנים בדרגת דאן 11 ומעלה.
דאן 11–14: מורה בדרגת שיהאן ומעלה, בדרגה גבוהה מהמבוקשת.
דאן 15: מורה ברמת דאי-שיהאן.
דאי-שיהאן: שלושה דאי-שיהאנים, לפחות שלוש שנים אחרי דאן 15.
כמה כללים נוספים מאותו תקנון:
התלמיד לא מגיש בקשה בעצמו. את הבקשה מגיש המורה שלו.
מדאן 4 ומעלה נדרשת לפחות שנת אימון אחת מהדרגה הקודמת וקפיצה על דרגות אסורה באופן עקרוני.
מועד הדרגה הוא המועד שבו ההונבו הכיר בה ולא המועד שבו ניתנה ההמלצה.
על כל דרגה משולמים להונבו דמי רישום דרגה. בבוג'ינקאן אין דמי חבר. בשאלת הכסף נעסוק בפרק 4.
מבט פנימה: בלי מבחנים
שימו לב למה שאין ברשימה: אין מבחנים טכניים. למעט מבחן הסאקי (ראו בהמשך הפרק), הקידום נעשה בהמלצה של מורה. במובן הזה הבוג'ינקאן קרוב לקוריו יותר מאשר לג'ודו: ההחלטה נשענת על שיקול הדעת של המורה ועל היחסים בינו לבין התלמיד ולא על בחינה אחידה.
לשיטה כזו יש כוח וגם סכנה. הכוח הוא שהמורה רואה את התלמיד לאורך זמן ולא ברגע אחד של מבחן. הסכנה היא שכאשר אין קריטריון חיצוני, הכול תלוי ביושר ובשיקול הדעת של המורה.
החגורה, הוואפן והכוכבים
החגורות בבוג'ינקאן מעטות: לבנה למתחילים, ירוקה לכל דרגות הקיו ושחורה לכל דרגות הדאן. לפי המסורת, נשים בדרגות קיו לובשות חגורה אדומה במקום ירוקה.
את עיקר המידע על הדרגה נושא סמל הדש, שנענד על החזה בצד שמאל. ביפנית הוא נקרא וָאפֶּן (ワッペン), מילה שאולה מגרמנית: Wappen פירושה סמל אצולה או שלט גיבורים.
מסורת המון. הסמל מזכיר את מסורת המון (紋) היפנית, סמל המשפחה. לפי פרסום של ממשלת יפן, סמלי המשפחה נולדו בתקופת הייאן (794–1185) כשאצילים סימנו את הכרכרות שלהם בעיטור ייחודי כדי שיהיה ברור למי הן שייכות. מטרתם המקורית הייתה להראות מעמד, שושלת ודרגה. בתקופת קמאקורה (1185–1333) אימצו אותם הסמוראים כדי להבחין בין אויב לרע בשדה הקרב ולהציג את גבורת המשפחה. בתקופת אדו כבר שימשו שינויים קטנים בסמל להבחנה בין המשפחה הראשית לענפיה, כלומר לסימון מעמד בתוך השושלת. במובן הזה, סמל שמראה לכל מי שמסתכל איפה אתה עומד הוא רעיון יפני ישן מאוד.
סמלי הדש לפי קבוצות. יש סמלים נפרדים לקבוצות האלה:
קיו 9–1: רקע אדום, כתב לבן ומסגרת לבנה.
דאן 1–4: רקע אדום, כתב שחור ומסגרת שחורה.
דאן 5–9 (שידושי): רקע אדום, כתב שחור, מסגרת לבנה לאותיות ולסמל.
דאן 10 ומעלה (שיהאן): רקע כתום, כתב ירוק ומסגרת כחולה.
דאי-שיהאן: סמל ייחודי.
לסוקה יש סמל משלו.
הכוכבים (הוֹשִׁי). מעל סמל הדש אפשר לענוד כוכבים קטנים מכסף או מזהב, שמציינים את הדרגה בתוך הקבוצה. הכוכבים קיימים לפחות משנת 2012 ובתמונות מסוף שנות ה-80 ומתחילת שנות ה-90 כבר אפשר לראות אנשים שעונדים אותם לצד הוואפן. בפועל מעטים משתמשים בהם.
במבט על סמלי הדש אפשר לראות שהבוג'ינקאן מחלק את המתאמנים לארבע קבוצות עיקריות: תלמידים בדרגות קיו, בעלי דאן, מורים (שידושי) ומורים בכירים (שיהאן) ומעליהם הדאי-שיהאנים.
מבחן הסאקי
מה הוא. הדרגה היחידה בבוג'ינקאן שדורשת מבחן היא דאן 5. המבחן נקרא סָאקִּי (殺気), מילה שתרגומה המילוני הוא "כוונת הרג". הנבחן יושב בסֵייזָה (ישיבה על הברכיים) עם הגב לבוחן. רבים מעדיפים לעצום עיניים, אבל זה לא כלל. הבוחן עומד מאחוריו עם שינאי (חרב במבוק) ובשלב מסוים מכה לעבר ראשו. על הנבחן לחוש את הסכנה ולהתחמק בזמן.
מי בוחן. במשך שנים רבות רק האצומי עצמו ערך את המבחן ועוד ב-1993 כתב שרק הסוקה רשאי לערוך אותו. לפי עדותו של ארנו קוסרג, בטאייקאי (כינוס אימונים בינלאומי) במדריד ב-2001 התיר האצומי לראשונה לאחרים לערוך את המבחן. לפי התקנון הנוכחי, את המבחן עורך דאי-שיהאן שקיבל היתר מהסוקה. ככלל הוא מתקיים בהונבו דוג'ו ובאישור מראש אפשר לקיים אותו גם מחוץ ליפן.
מתי עוברים. המבחן לא נמדד בשאלה אם המכה פגעה או לא. עוברים את המבחן כאשר הבוחן משתכנע שהנבחן הרגיש את הסכנה בזמן הנכון. יש לכך סימנים רבים ובוחן מנוסה יודע לזהות אותם. זו בעצם בדיקה של מצב תודעה.
מה משמעותו. ארנו קוסרג, דאי-שיהאן שצפה במבחנים רבים, מתאר אותו כחיבור בין הבוחן לנבחן ולא כניסיון לפגוע. לדבריו, אי אפשר "להתכונן" למבחן באימון ייעודי. היכולת לחוש סכנה קיימת בכל אדם ורק שנים של אימון כנה חושפות אותה מחדש. הוא מספר שראה נבחנים רבים שנכשלו אף שהרגישו את החיבור, משום שבאותו רגע התפעלו ממה שהם מרגישים, איבדו ריכוז ונפגעו. במילים אחרות, המבחן בודק בדיוק את מה שהאגו מפריע לו: מי שבא אליו מתוך רצון עז "לעבור" או מתוך צורך להוכיח משהו נמצא במצב שבו הסיכוי להצליח קטן.
מבחן הסאקי הוא אולי הדבר הייחודי ביותר בשיטת הדרגות של הבוג'ינקאן. המבחן היחיד בכל הסולם לא בודק טכניקה. הוא בודק מצב תודעה. ובפרק 1 ראינו שגם בקאטורי שינטו-ריו נבחנות "יכולות נפשיות" ולא רק גופניות.
שידושי, שיהאן ודאי-שיהאן
שידושי-הו (士道師補, "עוזר מדריך"): בעלי דאן 1 עד 4 יכולים ללמד כעוזרי מדריך בפיקוח של שידושי. התואר מופיע עד היום בטופסי הבקשה לדרגה של ההונבו.
שידושי (士道師, "מורה לדרך הלוחם"): מי שעבר את מבחן הסאקי ומעוניין בכך יכול לקבל רישיון שידושי. בעל הרישיון רשאי לפתוח דוג'ו, ללמד תלמידים משלו ולהמליץ על קידומם. הרישיון אופציונלי ונרכש בנפרד מדרגת דאן 5.
שיהאן (師範): מדאן 10 ומעלה. בפרק 2 ראינו שהמילה שיהאן כוללת את התו 範, "מופת" או "דוגמה", כמו בתואר האנשי.
דאי-שיהאן (大師範, "שיהאן גדול"): התואר הוענק לראשונה ב-2014. לפי התקנון, זהו "התואר הגבוה ביותר בבוג'ינקאן". הוא דורש לפחות שלוש שנות אימון אחרי דאן 15 והמלצה של שלושה דאי-שיהאנים.
הדאי-שיהאן הוא קודם כול דרגה מנהלית. מתחילת 2018 הוגדר התואר כתואר מנהלי שמעל השידושי. באותה שנה ביקש האצומי שהדאי-שיהאנים יעבדו יחד וידאגו לבוג'ינקאן והטיל עליהם את הטיפול בכרטיסי החברות. גם מהניסיון שלי כדאי-שיהאן, זהו תפקיד של אחריות ושל ניהול יותר מאשר "דרגה מעל דאן 15".
ובכל זאת, בנוסח היפני של התקנון יש תוספת שלא מופיעה בנוסח האנגלי: שלושת הדאי-שיהאנים הממליצים צריכים להכיר בכך שהתנהגותו של המועמד היא תמיד מופת לבּוּיוּ (武友, "חברי הדרך") האחרים. כלומר, התואר העליון בבוג'ינקאן מוגדר לא רק לפי ותק ותפקיד, אלא גם לפי אופי. זה בדיוק ההיגיון של תואר ההאנשי, "איש המופת", שראינו בפרק 2.
מה נשמר מהקוריו ומה נלקח מקאנו
מבנה: מהקוריו – שושלות עם סוקה לכל בית ספר. מקאנו – סולם מספרי של קיו ודאן.
מי מחליט: מהקוריו – המורה, בהמלצה ולא בבחינה. מקאנו – ארגון מרכזי שרושם ומאשר.
מה נבדק: מהקוריו – אופי (דאי-שיהאן) ומצב תודעה (סאקי). מקאנו – ותק ומרווחי זמן קבועים.
סמלים: מהקוריו – סולם המנקיו (שודן עד קאידן) ותעודות מנקיו בתוך בתי הספר. מקאנו – חגורות וסמלי דש גלויים.
תקרה: מקאנו – סולם פתוח, שבבוג'ינקאן נמשך עד דאן 15 ומעבר לו.
מערכת הדרגות של הבוג'ינקאן היא לא "קוריו טהור" וגם לא "ג'ודו עם נינג'ות". היא ניסיון לשלב את שני העולמות: להשתמש בכלים המניעים של הסולם המודרני ולשמור בתוכו מקום לשיקול הדעת של המורה, למבנה ההעברה של הקוריו, למבחן לא טכני ולדרישה לאופי.
השאלה אם השילוב הזה מצליח ובאיזה מחיר היא השאלה של שני הפרקים הבאים. לצד הכלים המניעים, הסולם הארוך ביותר מזמין גם את ההשוואה הארוכה ביותר. וכשהדרגה נקבעת בהמלצה, האחריות על היושר עוברת כמעט כולה אל המורה.
בפרק הבא: למה מדרגים בכלל? מבחנים מול המלצות, הקבלה למערכת החינוך, הכסף והמוטיבציה ומה בעצם אמורה למדוד דרגה.
להרשמה לקבלת עדכונים ומאמרים חדשים: בעמוד צור קשר
מקורות
האתר Hyakusha, "Bujinkan — the organisation, not the art", 2026: למאמר
מילון Kotobank, הערך "宗家" (סוקה): לערך
דוג'ו Bujinkan Toryu, "Bujinkan Dojo the 9 schools": לעמוד
האתר Shidoshikai, "History of the Bujinkan": לעמוד
אתר ההונבו של הבוג'ינקאן (Bujinkan Hombu Dojo): לאתר
האתר Shidoshikai, רשימת בעלי מנקיו קאידן בבוג'ינקאן: לעמוד
דוג'ו Dayton Bujinkan, "Mentors" (דאנקן סטיוארט): לעמוד
הבוג'ינקאן בצרפת (Bujinkan France), "Arnaud Cousergue – Shiro Kuma": לעמוד
מאסאקי האצומי, "Soke's Kuden", בעלון Sanmyaku כרך 1 גיליון 3, 18 בספטמבר 1993, בתרגום בן ג'ונס (Ben Jones): PDF
ההונבו של הבוג'ינקאן, תקנון הדרגות "武神館 段位及び級位制度 / Bujinkan Dan and Kyu Ranking System", 2025: PDF
ההונבו של הבוג'ינקאן, עמוד המסמכים: טופסי הבקשה לדרגה ולרישיון שידושי: לעמוד
מילון Kotobank, הערך "ワッペン" (וואפן): לערך
ממשלת יפן, Highlighting Japan, ההיסטוריה של סמל המשפחה היפני, דצמבר 2022: למאמר
מילון Kotobank, הערך "家紋" (קאמון): לערך
ארנו קוסרג (Arnaud Cousergue), "You Don't Know The Sakki Test!", בבלוג Shiro Kuma, 2019: למאמר
ארנו קוסרג (Arnaud Cousergue), "Sakki test 101", בבלוג Shiro Kuma, 2014: למאמר
ארנו קוסרג (Arnaud Cousergue), בבלוג Shiro Kuma, מרץ 2018 (על הדאי-שיהאנים ועל כרטיסי החברות): לעמוד
תגובות